מנפלאות ימי קורונה

אילנה כבר לא יודעת מה פתוח ומה סגור. גם קשה להבין זאת מאמצעי התקשורת. למה לא להטריף את הציבור? פלא שאנשים מבולבלים ומבוהלים. כמעט הכל סגור אין לאן ללכת.
אילנה פתחה את המחשב וחיפשה : "איזה יופי הספריה פתוחה, אחליף ספרים ששכחתי על קיומם. נכנסה לספרייה. אמרה הספרנית : "אי אפשר להכנס לשאול ספרים, תשאירי את הספרים שקראת, תחפשי בטופס מקוון מה את רוצה לקרוא או שתאמרי בעל פנ". נארוז את הספרים בחבילה ולאחר כמה ימים תוכלי לקחת אותם."
"מה שווה לא להיכנס ולחפש ולבחור?. החזירה את הספרים והלכה לה. "בהזדמנות אבדוק".
הכל מסובך ומכביד , שום דבר לא ברור, הכל מבולבל.
בערב הלכה להפגנה בככר העיר. מקום ששומר נפשו ירחק. ברור אילנה לא עמדה לבד הפגינה בקבוצה. אוהדים צופרים וישנם ה"ביביסטים" המכורים למנהיג.
"רק ביבי !" והמפגינים עונים הביתה". ולכלא. ממשיכים להרעיש בתופים ובפעמון וקריאות בקול רם.
עוברים ביביסטים : "סמולנים !"
"לכו לפלסטין !"
"מה אתם עושים כאן?" "בטלנים, לכו לעבוד"
"אנחנו עבדנו שילמנו מיסים והחזקנו את המדינה, כעת אנחנו אזרחים מוחים כנגד כל מה שקורה פה" ענו המפגינים.
אחד מהמפגינים הביא פעמון והיו צלצולים המותרים גם בחוק והנה בא אדם שהעסק שלו נמצא ממול.
" הפעמון מפריע לנו , תפסיקו , זה עושה כבר חור בראש נמשך ארבע שעות".
למותר לציין שמותר לצלצל בפעמון ולהרעיש וזמן ההפגנה היה קצר בהרבה מארבע שעות.
אך מה לא יעשה מתנגד להפגנה? ישמיץ ויפריע.
הרעש ברחוב לא מפריע לו? תמוה מאוד.