מלכת הפרצופים חלק ט

כריסטינה צעדה לכיוון ביתה של סרינה, בזמן שהלכה הרהרה אולי לחזור בחזרה ?! אולי בכלל הן לא ישמחו לראות אותי?! ופתאום קולה של קרולינה קטע את מחשבותיה.
"כריס! כריס!" נופפה בידה.
כבר מאוחר מדי להתחרט, אמרה כריסטינה בינה לבין עצמה. טוב מה כבר יהיה..
"היי" השיבה לה. היא לא הגבירה את מהירותה וגם לא נראתה מתלהבת במיוחד. פסעה לה רגיל.
"בסוף כן באת!" צעקה קרולינה.
כריסטינה לא ענתה.
כריסטינה הגיעה לביתה של סרינה.
"היי, מה קורה?" שאלה אותה סרינה.
"סבבה, מה איתך?" שאלה אותה בחזרה.
"בסדר, רגיל, את יודעת." השיבה לה.
"כן אני יודעת" מלמלה .
"קרולינה את יכולה בבקשה להשאיר אותי ואת כריסטינה רגע לבד?" ביקשה סרינה מקרולינה.
קרולינה הבינה כבר…
"כן, בטח, אני אלך להביא עוד עוגיות." ענתה.
"כן…" אמרה סרינה.
"למה? מה קרה?" שאלה כריסטינה שלא הבינה מדוע היא רוצה לדבר איתה בפרטיות.
קרולינה נכנסה לביתה של סרינה.
סרינה גרה עם אמה בת הארבעים, אביה ואמה התגרשו כשהייתה בת חמש, היא נוסעת פעם בשנה לאביה שגר בצפון הארץ, היא דומה לו יותר מאשר לאמה, לאמה היה שיער בלונדיני כהה, ולאביה בהיר כמוה ורק את העיניים לקחה מאמה, עיניים ירוקות דבש.
"קרולינה?" קראה כריסטינה לעברה. אך אין קול ואין עונה, קרולינה רצתה שהיא וסרינה ידברו ויהיו חברות טובות לכן לא השיבה לה.
"טוב מה הקטע?" התעצבנה כריסטינה.
"שום קטע, תקשיבי כריסטינה.."
"אני לא יקשיב לשום דבר ! סבבה? עשיתי טעות שבאתי לפה, אני לא מטומטמת כמו אחותי, אני ישר קולטת בנות סבבה? ואותך ישר קלטתי!" קטעה כריסטינה את דבריה של סרינה.
"ואיך קלטת אותי?" שאלה סרינה.
"בדיוק כמו שאת חושבת" ענתה כריסטינה ויצאה משער ביתה של סרינה וקצה לעבר בית המלון הקטן שהתגוררה בו.
"מטומטמת!" אמרה סרינה בלחש שקרולינה לא תשמע.
"מה קרה?" יצאה קרולינה במהירות.
"היא לא רצתה לדבר, היא ממש עצבנית אחותך!"
"את מספרת לי, תקשיבי אני לא אכריח אותה שתהיו חברות טובות יש לה את החיים שלה והיא תבחר לה את החברות ולא אני."
המשיכה קרולינה את דבריה, "נראה לי שאני אלך עכשיו".
"אם את רוצה" השיבה סרינה והורידה את ראשה בעצבות.
"אל תקחי את זה ללב , כן? פשוט כריסטינה היא אחותי ו…"
"זה בסדר ! באמת." קטעה אותה סרינה.
"טוב, אז ביי" צעדה קרולינה לעבר השער.
"ביי" נכנסה סרינה לביתה.
קרולינה צעדה לה באטיות לעבר הבית שבו התגוררה, כולה מהורהרת, לא יודעת במה להתחיל לחשוב, כל כך הרבה מחשבות צפו באותו רגע. למה קרולינה שונאת ככה את סרינה? ואולי היא באמת כזאת? אולי פשוט קרולינה עצבנית בגלל התחרות, בגלל שגם סרינה משתתפת?
קרולינה ידעה בתוך תוכה שהיא בסופו של דבר תצטרך להחליט וידעה שתבחר את כריסטינה ללא שום היסוס, אבל זה לא מה שמשנה , האמת! היא מה שמשנה! .
————————————————————————————————————-
"קר?" פתחה כריסטינה את הדלת באטיות.
קרולינה ראתה טלוויזיה ולא התייחסה לקול אחותה שקראה לה.
"אני מצטערת" אמרה לה.
"על מה?" הסתובבה קרולינה לאחותה.
"על הכל, אולי באמת ישר הייתי צריכה להיות איתך ולא כל כך להתחבר לסרינה."
"מה היא עשתה לך הפעם?" כריסטינה לא האמינה שסתם ככה אחותה באה להתנצל.
"כלום, מה היא חייבת לעשות משהו כדי שאני אבחר באחותי?" שאלה בתמיהה.
"אולי" כריסטינה הסתובבה בחזרה לטלוויזיה.
"את באמת חושבת עליי ככה? חשבתי שאנחנו יותר מסתם חברות שרבות בלי סיבה, אנחנו אחיות!" כמעט דמעות עלו לעיניה של קרולינה.
"ואת לא טעית אנחנו באמת אחיות," אמרה כריסטינה והמשיכה "אבל את יודעת מה? אף פעם לא חשבתי שתעשי לי משהו כזה, שקראתי לך, את אפילו לא ענית לי בחזרה!"
"כי רציתי שתתחברו!, אני לא רוצה להיות חברה של מישהי שאחותי לא חברה שלה!"
"דווקא זה נראה שזה ממש סבבה בשבילך"
"ממש לא!, אני לא מבינה, למה כל הריב הזה, למה? מחר יש לנו תחרות, ועוד שבוע אנחנו חוזרות לארץ , ככה את רוצה להרוס לנו את הטיול?"
"זה הפך מטיול לסיוט!" אמרה כריסטינה.
"ואני אשמה בזה??" שאלה קרולינה ולא האמינה שככה רבה עם אחותה.
"אני לא אמרתי את זה" השיבה לה.
"אבל את רוצה להגיד את זה. נכון?! נו תגידי!" התחילה להתקרב אליה קרולינה.
כריסטינה נעמדה. "תקשיבי, אין לי כוח לריב איתך את רוצה, תחזרי לסרינה המטומטמת שלך, אותי עזבי! את אמרת שיש לנו עוד שבוע? במקום לריב כמו מפגרות, בואי נלך לחפש את המשפחה שלנו!" כריסטינה התחילה לבכות, והתיישבה על הספה.
"כריסטינה, אני.." אמרה קרולינה וישר הזדנקה על אחותה וחיבקה אותה.
הרי אחיות כמה שהן יריבו בתוך תוכן תמיד תהיה להן את האהבה של האחיות.
וכמה שקרולינה וכריסטינה היו רבות שזה פעם ב…ישר היו משלימות.
"סליחה" אמרה שתיהן ביחד והתחבקו.