מלכת הפרצופים חלק ח

"מחר?! באמת מחר?!, וואי אני כל כך מתרגשת!" קרולינה הייתה בשוק שמחר זהו זה החלום שלה מתגשם, יש לה סיכוי לזכות במלכת הפרצופים עם אחותה.
כל כך הרבה זמן הם התאמנו על זה, "שיר החסה" כך קראו לו הם המציאו את המילים ועשו על זה ריקוד. קרולינה פקפקה בשיר הזה ולא הייתה בטוחה שזה מה שיביא להם לנצח, או אפילו לנצח בגמר, ואילו כריסטינה חשבה ההפך, כי גם היא המציאה את רוב השיר.
כריסטינה וקרולינה היו כל כך שונות אחת מהשנייה למרות שהיו תאומות. היו שונות: במראה, בחשיבה, בכישרונות, בתחביבים, בהכל!. כמעט ולא היה משהו ששתיהן אהבו, והכמעט הזה זה דברים בודדים ששתיהן אהבו, שתיהן אהבו לראות סדרה אחת שלא פספסו אף פרק: לחלום ולשכוח.
לכריסטינה היו עיניים בצבע תכלת עדין, ולקרולינה היו עיניים בצבע ירוק דבש.
צבע השיער של כריסטינה היה שטני, ושל קרולינה חום כהה.
"תגידי, נשאר צ'יפס?" שאלה כריסטינה את קרולינה.
"אמ… שנייה אני אבדוק" קרולינה בדקה במזוודות . "אחד אחרון נשאר, יש לך מזל".
"זרקי לי" אמרה כריסטינה ופתחה את ידיה לקבלת הצ'יפס.
"טוב, הלכתי לסרינה." אמרה קרולינה ושמה נעליים .
"מה?" אמרה כריסטינה בהלם.
"אני הולכת לסרינה!"אמרה בקול.
"כן כן שמעתי , מה יש לך לעשות שם??" שאלה כריסטינה.
"סתם, מה כבר עושים עם חברות?"
כריסטינה התחילה להתעצבן שקרולינה חיבבה את סרינה.
"טוב איך שבא לך" אמרה לה והסתובבה לכיוון המטבח.
"בא לך לבוא?" שאלה קרולינה.
"ממש לא!" השיבה כריסטינה במהירות.
"נו אל תהיי כזאת קשה, את בטוח תהני, את גם בדרך כלל אוהבת לצאת ולבלות"
כריסטינה הסתובבה בחזרה אליה.
"קודם כול בדרך כלל זה לא תמיד, ודבר שני זה בכלל לא נקרא לבלות, זה נקרא לסבול!"
"איך שבא לך, יאללה ביי" יצאה קרולינה מהבית.
איך היא משאירה אותי ככה? חשבה כריסטינה בינה לבין עצמה בזמן שהכינה שקשוקה.
אני בחיים לא הייתי זונחת אותה ככה תמורת חברה שבקושי אני מכירה יומיים וחצי .
אני לא מקנאה או משהו, ניסתה כריסטינה להכחיש את רגשותיה, פשוט.. פשוט.. אוף איזה מעצבן!
שאי אפשר לדעת מה באמת מרגישים, ולא בטוחים במאה אחוז.
טוב שתהיה עם מי שבא לה מה אכפת לי, אני גם לא יכולה להכריח אותה לא להיות חברה עם מי שאני לא, סיימה כריסטינה במחשבותיה על סרינה וקרולינה.
אולי אני אלך לסרינה? חשבה לרגע, כמה גרועה היא יכולה להיות? אני הרי גם לא מכירה אותה בכלל, טוב אני אלך מקסימום אני אחזור.
כריסטינה לקחה את המפתחות נעלה את הבית ויצאה לכיוון ביתה של סרינה.