מלכת הפרצופים חלק ד

"נו, בואי כבר !!!!!" אמרה כריסטינה בזמן שרצה לעבר המטוס.
"בסדר, בסדר. ניראה אותך רצה ככה עם 2 מזוודות!" אמרה קרולינה בעצבים.
שתיהן עלו בשנייה האחרונה, אך בסופו של דבר הספיקו.
הן לא היו רגילות לטוס זאת הפעם הראשונה שלהן והן היו נרגשות, עצבניות, מתוחות, שמחות…
הכל בבת אחת.
"בואי נשב פה" אמרה קרולינה והצביעה על שני הכסאות שהיו בסוף האוטובוס, כי הכל מקדימה היה תפוס.
"סבבה, אחרייך." אמרה כריסטינה
"וואי אני עייפה!" נשענה קרולינה על הכסא ועצמה את עיניה.
"גם אני, בואי נישן"
"אני כבר חולמת"
"מצחיק מאוד.."
שתי הבחורות נרדמו תוך כמה שניות מרוב שהיו גמורות.
"עוד שעה ההגעה לארץ הפרצופים" נשמע קול מתוך המטוס.
קרולינה לאט לאט קמה.
"איפה אני?"
"וואי שכחתי לגמרי שאנחנו בטיסה, תמיד אני צריכה קמה שניות להיזכר איפה אני"
"טוב, אני אחזור לישון עוד קצת. רגע, מתי מגיעים?!?!"
"סליחה, סליחה.." אמרה קרולינה לאישה שיבה ממולה.
"כן?" ענתה.
"את יודעת מתי ההגעה לארץ הפרצופים?"
"הרגע הוא אמר את לא שמעת?"
"לא, ישנתי"
"אה טוב , עוד כשעה"
"תודה." הסתיימה השיחה ביניהן.
"טוב אני אשן לי עוד קצת"
קרולינה רק עצמה את עיניה, ופתאום שמעה את הדיילת: "את לרצות משהו?" אמרה במבטא אמריקאי כבד.
"מה?" אמרה קרולינה בהלם.
"את לרצות משהו?? מה קשה להבין?"
"אמ.. יש לכם כיפכף?"
"לא, נגמר. את לרצות מקופלת אולי ?!?"
"לא, תודה."
"אז לא לרצות משהו חוץ מזאת?"
"אמ.. לא"
"אוקיי, המשך טיסה נעימה"
"ביי" אמרה קרולינה בעייפות.
לאחר שהדיילת הלכה ניסתה עוד פעם להירדם, אך לפני שעצמה את עיניה שמעה קול מהמטוס: ההגעה לארץ הפרצופים עוד ארבעים וחמש דקות.
"אוי, אני רק מקווה שאני אקום, טוב אני אשים לי שעון מעורר."
קרולינה כיוונה את השעון מעורר שלה ל16:30. ונרדמה.
טררררררר טררררררררר טררררר טררררררררר השעון מעורר צלצל.
"טוב, טוב בסדר רגע!" אמרה קרולינה קמתי.
"כריס, כריס"
"כריסססססססססססססססססססססססססססס"
"מה ? מה?" אמרה כריסטינה בהלם.
"עוד מעט המטוס נוחת בארץ הפרצופים"
"כמה זה עוד מעט?"
"לא יודעת, תכף צריכים להגיד"
"מתי שתדעי תגידי לי"
"מה זאת אומרת? את תישארי ערה בדיוק כמוני! את יושנת כבר 3 שעות!"
"נו ו…..? ישנתי בקושי 6 שעות"
"זה לא ממש מעניין אותי, וכבר השלמת לך 3 שעות שינה, יאאלה קומי"
"יאאלה, איזה קרצייה!"
"תודה"
"עוד עשר דקות ההגעה לארץ הפרצופים. עוד עשר דקות ההגעה לארץ הפרצופים"
"עוד עשר דקות." אמרה קרולינה
"כן, שמעתי." אמרה כריסטינה
"יופי"
"טופי"
"יש לך עוד דברים להגיד?" אמרה קרולינה בלחץ.
"יאאלה מה יש לך?"
"מה?"
"מה את עצבנית כמו לא יודעת מה?"
"כי רק אני צריכה לדאוג פה להכל ואת יכולה לישון בכיף שלך"
"תגידי מה את רוצה? לא המשכתי לישון קמתי!"
"ברורר! עוד 10 דקות אנחנו מגיעות, אפילו פחות"
"בסדר זה אחלה לישון 10 דקות"
"יופי, אז תשני ותישארי במטוס וזהו."
"עדיף"
"מצחיק"
"טוב, מספיק זה לא ניראה לי הזמן לריב"
"מי רב?"
"להתווכח ולריב זה לא שונה!"
"אני לא רבה אני פשוט מתרגשת זה הכל" אמרה קרולינה.
"טוב עוד חמש דקות יורדים בואי נתכונן"
"כן.."

"הגענו לארץ הפרצופים, נא לפנות את המטוס."
"הגענו לארץ הפרצופים, לפנות את המטוס."
נשמע הקול פעמיים.
"אני כל כך מתרגשת!" אמרה כריסטינה.
"אני לא פחות ממך" אמרה קרולינה כמעט ברעד.
שתיהן ירדו מהמטוס.