מלכת הפרצופים חלק ג

"הנה, הנה!" הצביעה כריסטינה על שדה התעופה.
"בואי נמהר, לפני שנפספס את הטיסה!" אמרה קרולינה בדאגה.
"כמה זמן הטיסה?" שאלה כריסטינה בזמן שהמשיכו לנסוע במכונית.
"צריך לשאול אותם, אבל ניראה לי בערך 4 שעות, משהו כזה" אמרה קרולינה תוך כדי הנהיגה.
קרולינה היחידה שידעה לנהוג מבין שתיהן, רק לא מזמן הוציאה רישיון, את כריסטינה זה לא ממש עניין להוציא רישיון העיקר שיש מישהי בבית שיש לה רישיון חשבה אז למה שתיים?.
לכל אחת היו את התחומים בהם הם טובות כריסטינה הייתה טובה בבישול והייתה טובה ב"אמהות", וקרולינה אהבה יותר לנהוג, לדעת דברים על העולם, העיקר לא המטבח והניקיונות.
"את יודעת קרולינה, אני יותר מתרגשת לפגוש את המשפחה, ברור שגם מהתחרות והכל אבל לפגוש את המשפחה אחרי כל כך הרבה שנים"
"כן, גם אני ככה, אני רק מקווה שנצליח לפגוש אותם שם כריס"
"זאת ארץ קטנה, אז כל הסיכויים שכן, לא?!!?"
"כן, אבל אנחנו לא צריכות להיות בטוחות במאה אחוז, אף אחד לא הבטיח לנו שנפגוש אותם"
"מה את רומזת קר?!? שיש יותר סיכוי שלא נפגוש אותם?" אמרה כריסטינה, בעצבים קצת.
"אני לא רומזת כלום! אני פשוט אומרת שאנחנו לא יודעות כלום ויותר מדי אופטימיות זה לא הכי טוב, אם נתאכזב לגלות פתאום שלא מצאנו אותם?"
"אני ממש לא חושבת ככה, טוב לא צריך להתווכח בגלל זה"
"מי מתווכח?"
"לא משנה, הנה הגענו." אמרה כריטסטינה בזמן שהורידה את החגורה מעליה.
"כן, טוב יאללה, בואי מהר"
השתיים יצאו מהמכונית וכל אחת לקחה את המזוודה שלה, והן פסעו לעבר שדה התעופה.
"שלום, מתי הטיסה לארץ הפרצופים?" שאלה כריסטינה.
תמיד כריסטינה הייתה זו ששואלת, קרולינה הייתה ביישנית וגם בגלל שלא ממש ידעה איך לשאול.
"עוד עשר דקות"
"תודה."
"יאאלה בואי נשב בינתיים" אמרה קרולינה כשהצביעה על הספסל שהיה שם.