מלכת הפרצופים חלק ב

בחוץ כבר נהיה חשוך, כריסטינה וקרולינה עברו כמה פעמים על המזוודות לבדוק שלא שכחו כלום.
כריסטינה: "לקחת את הקרם לשיער, נכון?"
"כן, ברור" אמרה קרולינה בעודה מסתכלת במזוודה לבדוק אם חסר משהו.
"יופי" אמרה כריסטינה.
"כמה פעמים את בודקת? אל תדאגי לא שכחנו כלום. את כל הבית לקחנו." אמרה כריסטינה בגיחוך.
"אני רוצה להיות בטוחה!, אין לי כוח לדעת בסוף שלא שמתי משהו, איך אני שונאת שזה קורה לי."
"טוב תעשי מה שבא לך, הלכתי לישון" אמרה כריסטינה בעייפות.
קרולינה: "ביי, לילה טוב."
כריסטינה: "לילה טוב."
קרולינה: "תשני טוב, מחר הטיסה."
כריסטינה: "כן. מתי את מתכוונת לישון בדיוק?"
קרולינה: "תכף"
כריסטינה: "טוב, יאללה ביוש."
קרולינה: "ביי- ביי"

כריסטינה השתטחה על המיטה, השמש כבר מציצה בחלון.
"יואו, אני עייפה!" אמרה כריסטינה.
"קרולינה? קרוליננננה?"
"מה ,מה? אין לי כוח עזבי אותי"
"אין לי ממש ברירה את יודעת, יאללה קומי"
"עוד חמש דקות"
"נווווו, קרולינה זה לא ממש זמן לעייפות המפורסמת שלך"
קרולינה הייתה ה-ישנונית היא יכלה לישון יום שלך ולהגיד שהיא רוצה לישון עוד ההפך הגמור מכריסטינה שבכלל לא אוהבת לישון אלא אם כן היא ממש עייפה.
"טוב אני הולכת להכין ארוחת בוקר" אמרה כריסטינה בזמן שהתלבשה.
"בסדר, עוד מעט אני קמה" אמרה קרולינה בשקט ובעייפות.
כריסטינה הייתה תמיד המבשלת של הבית, היא אף פעם לא נתנה לקרולינה לגעת במשהו במטבח, כי ידעה שזה ייגמר באסון- וצדקה לגבי זה.
"סוף סוף קמת!" אמרה כריסטינה בעוד שקרולינה בקושי פוקחת את עיניה העייפות.
"הייתי בכיף ממשיכה לישון."
"לא ,לא צריך"
"בא לך פנקייק?"
"ברור!"
"מה השעה?" שאלה כריסטינה בעודה מכינה את הפנקייק.
"שמונה ועשר דקות"
"עוד חצי שעה אנחנו צריכות לצאת כבר, הטיסה בתשע"
"כזה מוקדם? טוב נו, מה לעשות.."

"כריס? כריס????? נו אנחנו מאחרות!"
"אני באה, אני באה!"
"וואי איך אני אתגעגע לפה" אמרה קרולינה.
"כן אה.., גם אני" אמרה כריסטינה בעודה לוקחת את המזוודות.
"אחרייך" אמרה קרולינה פותחת את הדלת.
"תודה, אחותי."
-כריסטינה וקרולינה יצאו מהבית שמחות ועצובות יחד-