מכתב פרידה

"להתראות עולם, אני הולכת להכיר עולם אחר, אולי שם אמצא מנוחה.
כל מי שהייתי צריכה להכיר במהלך חיי, וכנראה שלא אכיר, נפגש כבר שם, אני לא אפספס כלום.
זה כבר לא מפחיד אותי, לא אכפת לי שיכאב לי, עדיף לסבול פעם אחת אחרונה, ואז למות ולגמור עם זה, וחוץ מזה החיים הכאיבו לי מספיק, נפשית, כך שנדמה, ששום כאב פיזי לא יפגע בי. אני רוצה להודות מכל הלב (שבקרוב יחדל לפעום) לכל מי שניסה תמיד לחזק אותי ולעזור לי,
אל תרגישו רע עם עצמכם, לפחות ניסיתם.
יכול להיות שאני חלשה יותר מידי ויכול להיות שלא, החיים קברו אותי, בעודי חיה, חנקו אותי, ושחקו בי, כנראה שהגיע סוף המשחק, והחיים נצחו!
גם אם אשרף בגיהנום, זה עדיף על פני להישאר כאן, לפעמים נדמה שכאן נמצא הגיהנום,
וכשאמות אגיע לגן העדן.
אמרתי כבר את כל מה שרציתי, ועכשיו, רציתי לשאול שאלה קטנה… הו, רגע, לפני כן, בקשר לחדר שלי, להורי היקרים, אני רוצה שתהפכו אותו למוזיאון מפורסם, שאנשים מכל רחבי העולם יגיעו לראות את כל היצירות שנמצאות בחדרי. עוד משהו קטן- אל, אל תתאבלו עליי יותר מידי.
תודה מראש.
ובקשר לשאלה, מה עדיף- כדורים או תלייה??"