מכרתי את נפשי לשטן

דיכאון אחר דיכאון,
תקופה מזעזעת שפורצת ומפלחת את השקט הנפשי,
הרי מה כואב יותר מנפש פצועה?
מה כואב יותר מלהיות בודד?
ללכת לאיבוד בתוך עצמך
"את מיוחדת"
"את מלאת שמחת חיים"
"את כל כך תוססת"
אני השטן שבגן עדן
אני האפל בתוך השמחה
השחור בלבן, אני השד במלאך.
נלחמת בכאב בכל זמן שתם לו,
קרב שנמשך שנים עם הנפש של עצמי,
נשארתי לבדי בקרב שיצרתי לעצמי.
מכרתי את נפשי לשטן ועכשיו? אני רק גוף חסרת תועלת.