מימים הגעתי

להחליק על המים הקפואים,
לצייר על זכוכיות שבורות תחת רגליי,
האש השורפת מתבטאת בכל שבר בגופי,
כאוס של דמויות המשקפות אחת את השנייה.

מימים הגעתי, קריאה הביאה אותי לסערות הללו.
והיכן הקורא? הוא שבוי במראות מפוזרות,
בחיוכים מלוטשים היטב תחת הדמעות,
אבל הוא לעולם לא נאבד כי מימים הגעתי.

בין מילים צורבי נפש נשבר ונוסף עוד דמות,
הקריאה מתחלשת בכל שבר אך הדממה עדיין לא התנפצה.
הטפטוף של ילד קטן ממלא אדם בוגר,
ועיניו בדם צבועות.

מימים הגעתי, הקריאה נעלמה.
דממה שוררת בין חלקיקים של השלם,
בסוף אני רואה שלד קטן ולידו מכתב.
"תדביק את החלקיקים לאדם אחר" וככה אעשה כי מימים הגעתי.