מחשבות

שקט.
דממה.
האם זאת הרוח המנשבת באוזניי, או שמה זה הפחד המלחש?
כואב, האש בוערת מבפנים ואינני יודעת מדוע.
כי זה שורף, פנינים – פנינים של נשמה. וזה מרעיד, מקהה את החושים.
והפיות … האם אלו פיות?
דמויות זוהרות המרקדות בחלומות?
והגמדים, אלו הירוקים ואלו הכחולים, המנסים לגרום לילדים ולאנשים כאחד להיות שמחים, ומביאים להם מתנות, אותן מתנות שהרצון להן חבוי במגירות הנפש.
וכיצד יודעים הם אילו מתנות?
כי היונה, יונת הנפש, צחורה ומרחפת, פותחת מגירה – מגירת הלב, מתוכה את משאלותיו ורצונותיו הכמוסים ביותר של האדם, ונותנת אותם לגמדים ולפיות, שייצרו את המתנות.
אז למה, למה זה כואב? למה הלב דואב? והדמעות זולגות, רבות הן, רבות …
אך גם עם כל המתנות, לא םוסקות המחשבות, המחשבות העצובות,
שמתחננות להפוך לשמחות …