מחשבות שאחרי היום

אופטלגין על השולחן, החפיסה בצבע צהוב ואני קוראת בלופ את המכתבים שרציתי לשלוח לך אז. אתה יודע? מלא קרה מאז, הרבה מים זרמו בנהר (ככה אומרים נכון?).
לא הצלחתי ללמוד ונכשלתי, נכשלתי ב להוכיח לעצמי שאני מסוגלת להצליח. זאת ההרגשה הכי נוראית שיכולה להיות, ואז מנסים לעשות הכל כדי לחפות עליה, כדי שוב להרגיש טוב עם עצמינו. מתאמנים, מחייכים לאנשים באוטובוסים, מתקשרים לאימא ומדברים איתה בסבלנות ולא אוכלים מתוק לפחות יומיים, הכל כדי לפצות על הכישלון בלימודים.
די נמאס לי. אם רק הייתי יכולה, הייתי שולחת לך סטוק של מכתבים על העיניים הירוקות שלך ומתארת את הלילות שבילינו יחד. הכישלון בלחשוק
אני חושקת בך ללילה אחד.. זה הסוד. אתה שום דבר מעבר. כשאתה לא מסתפק מארוחה, או מציון שקיבלת או מלילה שבילית עם מישהו אתה מחפש תחליף, ואם לא מגיע תחליף מוצלח הרדיפה הזאת אחר הסיפוק נמצאת שם כל הזמן, אורבת לך ומפתה אותך.
בא לי
הרבה דברים
בא לי אותך
בא לי למצוא לך תחליף