מחברת התווים

"אין רגש, הכול הורמונים, כמו מכונה, אין טעויות, הכול לפי הסדר, זה לא כזה מסובך, זה מאוד פשוט, לקבל ולתת, גירויים עצביים, חשמל. לעשות בדיוק את מה שצריך, ורק המוזיקה תשחרר אותך ליקום מעבר, של צלילים. כשאני אמות, אני הכי מפחד מהשקט. אני רוצה לשמוע מוזיקה, תזמורות."
"אני תמיד אשמע תזמורות כשאביט לך בקבר." זו הייתה האמת.
"זה בסדר, את לא חייבת להאמין." החליף נושא, "בסופו של דבר מי שמאמין הופך להיות כמוני."
"אני בחיים לא ארצה להיות כמוך." ידעתי מה יענה אחר כך.
"אבל את כמעט כן."
"רק כמעט." הנהנתי בשקט.
"את קרובה." הציע.
"נכון."
"איך זה גורם לך להרגיש?" התעניין.
"כעס וחוסר אונים."
"תיכנעי למוזיקה עכשיו." ביקש.
עצמתי עיניים. ניסיתי לשמוע את באך, המוזיקה שהזכירה צמחיה ירוקה ועליזה. ריקודים משנות העשרים. מוזיקה עשירה ומלהיטה שמרגישה כמו עליזות ועליצות יין.
"לא." לחשתי בעודי מקשיבה.
זה היה מקסים, נוגע, סוחף, אבל לא משהו שיכולתי לפול בו עכשיו, לא בשמחה המלהיטה הזו. הרי לא רציתי להיות מלנכולית כמוהו.
"איך התווים מחייכים וקופצים בעדינות רכה, כמו זרימת מים יפהפייה." נאנח בעודו מקשיב.
"אבל אני חייבת להגיד ששנינו מעדיפים שופיין."
"שופיין ללא כל צל של ספק. עדין יותר. מרהיב יותר."
"מפחיד יותר." הוספתי.
הוא החליף את המוזיקה. הצלילים הרכים של שופיין מילאו את החדר. זה הרגיש כאילו נכנסנו לגיהינום וגן עדן. משהו יפהפה כמו החלל החיצון והאורות העדינים של כוכבי הלכת מסביב. וגם מנוכר כמו הירח. עצוב, אך שלם עד כדי דקירה של מתק. אי נוחות של עונג. "תיכנעי לחיים." לחש לי.
"זה כל כך סוחף." נאנחתי.
יכולנו להקשיב למוזיקה הזו בעיניים עצומות שעות. וכשהיינו מסיימים הייתי קצת יותר שלווה, כמוהו. קצת יותר רגישה לדברים כמו דשא ואדמה, וכמעט אדישה לכל חרדה הקשורה בחיים עצמם. מסיימת לשמוע בעיניים מלאות דמעות. זיוף של נירוונה.
הסתובבתי ונשקתי אותו. הוא פקח את עיניו הבוהקות ולחייו התמלאו אדום. קצב נשימותיו העלו דופק, הקסם של המוזיקה נעלמה כמעט לא שמענו אותה עכשיו והספינה הגיעה ללב הים בסערה.
קמתי ללכת, פניו היו מעורערות.
"אל תגיד שלא רצית את זה. רואה?" עדיין לא הצלחתי לשמוע עוד שום רמז למנגינת שופיין, "אנחנו טעות. יש טעויות בחיים."עזבתי אותו פגוע ומאוהב, בדיוק כמו שכנראה אני הייתי, יודעת שמהספר שלו השגיאות נמחקות בסופו של דבר, כד שהתווים הרשומים בהם תמיד יהיו התווים של שופיין.