מזונותיו של רפי

היא צעקה.
"היא לא יודעת להיות זונה," חשב.
והוא צדק, היא הייתה חסרת ניסיון, כי בסך הכל עד כמה ילדה יכולה להיות מסוגלת לספק את צרכיהם של גברים המבוגרים ממנה פי 3 ויותר?
"התשובה היא לא מספיק. או לא בכלל. לא שילמת בכלל את דמי המזונות, רפי." מחתה.
"אני לא יכול לשלם. תביני, אני לא קשור אלייך בשום צורה שהיא וגם אין לי כוונה להיות. אני חי בהווה והעבר שלי או שלך או שלנו לא יכול להיות רלוונטי יותר. את נשמעת לי אישה חזקה מספיק שיכולה לסדר את הילדים שלה גם בלי השטות הזאת."
הוא ניתק ונאנח לרגל קיעת ההווה הרלוונטי שלו.
הסיגר כבר נדלק מעצמו ושוב ההתרווחות בכורסה העמוקה וגירוד הראש הקל.
"תגידי שאת לוקחת לשעה כמה שנתת מעצמך. אני עוד לא סומך עלייך ולא רוצה לקוחות עם תלונות. ותדאגי להיות חלקה, אם כבר אז כבר."
היא צעקה.
אבל אפשר להבין שזה בגלל שזאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שהקרום שלה נקרע.
כשהלקוח הרביעי ברציפות ניחם אותה על המצב הכלכלי בבית היא שיכנעה את עצמה שהם צריכים טפיחת שכם למצפון שלהם.
ואז הגיע החמישי. היה בו משהו מרתיע ומושך באותה הנשימה.
והיא כבר חשבה שלמדה להתנשם בלב בשביל שתוכל לפחות להנות בלא רואי.
"כל דבר יכול לגרום לך כיף עד שאתה מקבל על זה כסף. את עוד תתרגלי, מתוקה," אמר בנימה ידידותית וחייך.
היא חייכה חיוך שברירי בחזרה ובדיוק לפני האורגזמה האחרונה שלו הוא נזכר בפניה של האישה בצד השני של הטלפון דרך פני הנערה.
אז השכיב אותה כשהייתה בגילה של זו מולו ולפני שתיהן אותה הבעה, לא רלוונטית אף פעם חוץ מעכשיו.
שתי טיפות נוזל מלוח איימו ליפול על לחייו ולהפוך לדמעות.
"תיזהרי, ילדונת, אל תתני שיכניסו אותך ככה להריון, ילדה שלי."
וכשפסח בידיה בידיים רועדות כמה שטרות נזכר איך הייתה לפני שנים, ואיך
היא צעקה.