מוזיאון תל אביב לאומנות

כשהלכתי למוזיאון תל אביב לאומנות
הרגשתי בוהמיאנית
כי אנשים שהולכים למוזיאון תל אביב לאומנות
הם בוהמיאנים
כמו \"רפבסודיה בוהמית\" של הלהקה האגדית, \"קווין\"
שם נרשם על איש שרצח בן אדם, ואז העלילה מתחילה להסתבך.
\"האם אלו החיים האמיתיים?
האם זו רק פנטזיה?\"
אני לא יודעת עדיין
למרות שאני בטריפ גרוע, ולגמרי טבעי.
בכל מקרה,
כשהלכתי למוזיאון
הרגשתי מתנשאת
ומוזר קצת.
כי מי הולך למוזיאון תל אביב לאומנות?
רק אנשים מוזרים
אבל תמיד אהבתי את החנות מזכרות של המוזיאון.
תמיד יש שם דברים יפים, ומדליקים.
כמו יותם.
שהוא לא חפץ במוזיאון
אלא נער יפה שהכרתי שם.
הוא היה גבוה ושנון
עם ראש חריף
ועיניים כחולות שאפשר לטבוע בהן.
הוא גם היה כמוני, בוהמיאן.
הולך למוזיאון תל אביב לאומנות
ושומע \"קווין\" \"וקינג קרימסון\"
ואת שמוליק קראוס בישראלי.
הוא היה מעיד על עצמו שהוא היפסטר,
שזאת מילה עכשווית לבוהמיאן.
אבל אני מעדיפה בוהמיאן, זה יותר היפסטרי.
האבסורדיות.
הוא אהב אותי ואני אהבתי אותו
וחיינו באושר וקצת עושר.
אבל יש סיבוך,

את זה אתם לא יודעים.