מוות –

כל הדרך מאי תיראה איך נראה החבר החדש שלה – השוטר הסמוי…- ניסיתי להתרכז בדבריה אך כאילו אוזניי נאטמו לגמריי , דבר ממה שהיא אמרה לא נקלט ונכנס לראשי , מחשבותי נדדו לדני ..שככל הנראה נמצא כרגע בסכנה .
טיפשה שכמותי !!! אלי – אלי זה השם שלי ..כמו אליס רק בלי ס' – !! הוא הולך למות והכול…הכוווול רק בגללי !!!
רגע..הכל בגלל המפקד שלו , המפקד המטומטם הזה …הוא זה ששלח את דני למבצע הזה !!!
תוך פחות משעתיים הגענו לשם..הגענו למקום שבו המבצע אמור להתרחש , ליבי פירפר מרוב התרגשות, נשמתי עמוק , יצאתי מהמכונית ביחד עם מאי ..הסתכלתי עליה לרגע ואמרתי לה "מאי תשבי באוטו למקרה שנצטרך לברוח מהר" היא הסתכלה עליי לרגע קצר , עקפה את האוטו ונכנסה למושב של הנהג , נשמתי עוד נשימה עמוקה ולחשתי לעצמי בשקט "תרגעי אלי ..הכל יהיה בסדר" צעדתי לעבר היער , שפתאום נראה לי מאוד מפחיד ואפל , התחלתי לצעוד בתוך השקט המסותרי הזה , ופתאום שמעתי רעש ממש חזק של יריות , לרגע קפאתי ולאחר כמה רגעים התעשתתי – נגיד ש..- והתחלתי לרוץ בתוך היער לכיוון שבו שמעתי את היריות , אחרי מספר דקות שבהם רצתי נהייתי עייפה במקצת אז עצרתי , התשמתי ממש חזק, אני לא בדיוק רגילה לעשות ריצות כאלה בכל יום…
אוזניי זקפו כששמעו רעשים של צעדים על העלים , ראשי עשה תנועה חדה לכיוון הרעש ..זה הוא …דני שלי…התקדמתי אליו באיטיות שלא ישים לב לכך..בכל זאת הוא עדיין כועס עליי ששיקרתי לו..כשהייתי כבר מספיק קרובה אליו לחשתי לו "דני.." ברגשע ששמע אותי , הוא הסתכל עליי התרחק כמה צעדים כיוון את האקדח לעברי , ופתאום שמעתי מין רעש ממש חזק של פצצה , אוזניי נהיו חירשות לגמריי , הרגשתי כאב חד בחזה , הרגשתי כאילו משהו נכנס לתוכי ועשה חור בנשמתי , הוצאתי צעקה חרישית , עיניי התמלאו דמעות של עצב יותר מאשר כאב בירי "דני…למה?" הוא רץ לכיווני במהירות והספיק לתפוס אותי לפני שנפלתי על הארץ , עכשיו ידעתי סופית ..זה הרגע..זה הרגע שבו נשמתי עולה למעלה ונפרדת מגופי…זה הרגע שבו גופי ניהיה קר כמו קרח וליבי מפסיק לפעום לתמיד..זה הרגע…זאת המוות .
ניסיתי להילחם בכל כוחי להחזיק את נשמתי בתוך הגוף…ידיו של דני רעדו "אלי?…זאת את?" ברור , הוא לא ירה בי בכוונה …הוא בטח חשב שזאת אחותי ..זאת שכל מדינות העולם מחפשות אותה..אחותי התאומה …האהובה והמסכנה …למה היא הייתה צריכה להיות כל כך רעה ואכזרית לאנשים ? עיניי לא הפסיקו לדמוע , לא ידעתי איך להפסיק..כאילו שכבר אין לי שליטה על הגוף …עיניי התחילו להעיצם "לא !!! אל תלכי !! לא אהובה שלי אל תעצמי את העיניים !!!" ניסיתי להישמע לדבריו של דני , אבל לא הצלחתי "אלי יפה שלי…בבקשה תסלחי לי !! לא..לא התכוונתי , אל תעזבי אותי !! לא ידעתי שאת תבואי !! בבקשה אל תעזבי אותי" הוא ליטף את פני וניגב את דמעותיו , העביר את ידו בשיערי , נישק את מצחי וקירב את שפתיו לאוזני ולחש לי "בבקשה אהובה שלי , תסלחי לי..בבקשה אל תעזבי" קולו היה קרוע מכאב , עיניי נפקחו לרגע קצר , וראיתי אותו בוכה ..עינייו אדומות מבכי ושפתיו רועדות , הוא עדיין אוהב אותי..למרות ששיקרתי לו..למרות שבגדתי באמון שלו ..למרות שהגנתי על אחותי התאומה..זאת שמסוכנת לכל העולם וסובביה …למרות הכל הוא עדיין אוהב אותי . שפתיו הלחות והכה רועדות נישקו את שלי בפעם האחרונה …עיניי נעצמו והקשבתי לדפיקות ליבי האחרונות…
בלי לומר מילה ..נפרדתי ממנו לתמיד. עיניי לא ראו יותר , הכל היה שחור . אוזניי לא שמעו דבר , כאילו שהייתי חירשת . לא הרגשתי דבר , כאילו שאיני קיימת יותר .