מוות, אני אומר

אז חשבתי על מוות, כי אני אנושי. כי אני אמות יום אחד (מעניין איך)
והוא כלכך פשוט, ועדיין לאף אחד אין מושג, הכל בשמועות, בסיפורים.
מוות הוא סבתא בפנימית ב', מחוברת לצינורות.
הוא החתול שמרוח על הכביש, הנמלה שבטעות דרכתי עליה. מוות הוא סרטון של דעאש. עם לבוש כתום ומישהו שהולך לערוף ראש. הוא החדשות, מסוריה. בתמונות של ילדים עם בטן נפוחה. הפיגועים, כשבחורה נדקרת ברכבת שלי, במקום שבו אני עומד. שלי.
הוא גם הרחבות: הפלה, אנשים אומרים. פיצה, אנשים אומרים (כולסטרול כולסטרול כולסטרול) אלכוהול, סיגריות. ומובידיק, אח שלי אומר.
והוא גם מצחיק והזוי, מוות: (גרוטסקי, מורבידי, מקברי, אבסורדי)
דודה של בת דודה של דודה שלי הלכה ברחוב נפלה עלייה אבן מאתר בנייה והיא מתה.
היא הייתה בהריון
סבא של חבר שלי אכל עוף, נחנק ומת.
מזעזע. (מצחיק?)
מוות הוא עלים בלשכת, משורר אמר.
מוות הוא אמהות שכולות, אמא שכולה אמרה
מוות הוא אנשים סופניים שהולכים לשוויץ
הוא חבר שלוחץ על הגז ונופל ממצוק, בכוונה.
בלי פתק (או שלא מצאו)
מוות הוא קדוש, אבו בכר אל בגדאדי אומר
מוות הוא החיים עצמם, אני אומר.
בלעדיהם הוא לא כלום, ובכל רגע אנחנו מתים עוד קצת.
מוות זה אנחנו, מהלכים בינינו