מה שמעניין אתכם – כנסו!

זה מתחיל בדברים הקטנים, כמו האתר הזה. שכולם נכנסים לסיפורי הערסים ולפאנפיקים "מושקעים" וכותבים "מוווושלם" או "תמשיכי! מה נראלו לניק הזה שהוא מחזיק למיילי את היד?!" וממשיך דרך רכילות בבית הספר, גולש לתוך רכילות צהובה ומשם אל תכניות הריאליטי חסרות תועלת שגם ככה כולם שוכחים אחר כך.
מצחיק שזה מה שמעניין אותנו
תכנים טיפשיים על סיפורים שטחיים, ריבים על מי אמר מה מתי ולמה. מצחיק לחשוב שאנשים מעדיפים את תכנים חסרי תכלית על פני כל דבר אחר.
אי אפשר להגיד שאנחנו דור חרא למרות שמה שנכון נכון. פשוט אנשים הפסיקו להתעניין בחיים שלהם, ולספר ולראות ריק בתוך חור שחור שמי שנכנס לא יצא לעולם.
\"זה דור שלם של אנשים שלא אכפת להם כמעט מכלום
עם מי לישון
מתי לקום
ואיפה הזהות שלנו\" כתב עברי לידר.
עצוב כמה שהוא צודק, פשוט עצוב.
תמונה ועוד תמונה, אחת כדי להראות שנורא כיף לך לאכול המבורגר ועוד אחת כדי להראות לכולם עד כמה קשה אתה לומד ועוד אחת בשירותים כדי להשוויץ בקקי שלך.
כל אחד יכול להתפרסם בגלל שום דבר, להפוך לדמות פרסומית שמוכרת, וזה טוב כי אז יש כסף וכשיש כסף אפשר להשקיע ואז יש יותר עובדים ולאנשים יש יותר כסף לאוכל, אבל הדמויות האלה מפורסמות כי הן עשו שום דבר, או כי הציצים שלהם מספיק גדולים. בעצם אין הבדל.
פתאום כולם מכירים את כולם מבלי להכיר אותם באמת.
היום כשאומרים את המילה לחפש ישר חושבים "גוגל" אלא אם כן אתם רוצים לחפש מישהו אז אתם מסתכלים ב"פייסבוק", בעצם, גם כאן אין הבדל.
ונכון שאומרים שאנחנו ילדי מחשב למרות שאני שחיה ביניכם רואה שלא כל הפרטים הם בהכרח נכונים, כי אני רואה אותי ואת החברים שלי מתנתקים מהמכשירים כשאנחנו ביחד, ומתחברים אליהם בחזרה רק שאמא או אבא מתקשרים בפעם המליון ושבע, רותחים עליכם שהתנתקתם והשאלה העולה מכאן היא האם הקשר המרוחק שנוצר כל כך בקלות הוליד את הפראנויה המתמשכת. סביר להניח כשההורים שלנו היו ילדים ושיא הטכנולוגיה הייתה טלוויזיה בשחור לבן היו מסתובבים וחוזרים מתי שהם רוצים בלי שאף הורה ישב להם על הראש.
ואי אפשר להתנתק מהעולם הזה, שמלא בטכנולוגיה ותכנים שטחיים. אנשים מחפשים את הפרסום שנשכח אחרי חמש עשרה דקות, הם כל כך רוצים שיכירו אותם ומשנים את הגוף היפה שלהם למשהו שנראה גרוע יותר מהראש הנפוח של בראץ מה שגורם להם להתעסק בתכנים שטחיים, בעלילות שווא שהופכות לבאלגן גדול. וזה מעניין אותנו.
למה זה מעניין אותנו?