החולמנית
מוקדש לכל מי שנתון עכשיו בהתלבטות...
הצעה שלי?
תקשיבו ללב ;)

מקווה שתיהנו ואשמח לתגובות!
החולמנית.

מה שהלב אומר.,.

החולמנית 03/09/2012 793 צפיות 2 תגובות
מוקדש לכל מי שנתון עכשיו בהתלבטות...
הצעה שלי?
תקשיבו ללב ;)

מקווה שתיהנו ואשמח לתגובות!
החולמנית.

המילים שיוצאות מפי מתקילות אותי. המחשבות לעשות או לא לעשות את הדבר הבא שעומד בפתח. אני שוקלת את האפשרויות שמונחות בפניי במאזניים דמיוניות אשר מציגות בפני את החיסרון והיתרון של כל אחד מהם.
מה לעשות? אני שואלת את הסביבה. האם להיות כזאת או כזאת. האם ללכת בדרך שלפני או בדרך שמאחוריי?
לאן לפנות? איזה צעד לעשות? הכל מתבלבל לי כשאני מנסה לומר את המילים בקול. השיחה משתתקת. דממה מביכה. אני מבינה שאני צריכה זמן לחשוב על זה. קו הטלפון נסגר ואני ממהרת לחשוב וכותבת את מה שאני רוצה. כך אני מתנסחת בדרך הטובה ביותר, זהו הצעד הראשון בגילוי האמת שלי.
הדעה שלי חסרת עמוד שדרה, משתנה בכמה מעלות קדימה ואחורה. אך היא לא מקובעת בגלל דעתם של אחרים אלא בגלל המידע החדש שאני מקבלת, הצדדים של הדרכים האלו. אני מגלה דברים חדשים. אני יודעת הרבה יותר לאן פונים השבילים וכעת נותר לי רק לשבת, להביט בתקרה או במקרה שלי במסך המחשב ולכתוב בכדי להגיע אל האמת הפנימית שלי. זהו. זה המלכוד. האמת שלי. אני חייבת להיצמד לאמת שלי. אני צריכה לבחור בדרך בה הלב שלי יהיה שלם עם רצונותיו ובלי שום ספקות. אני חייבת להיות בטוחה בעצמי וללכת אחרי קולות הרוח שמובילים אותי. אני יודעת שלפעמים זה קשה. גם לי זה קשה, אבל משהו בתהליך הזה מרצה את הנפש שלי. סוף-סוף לחשוב על עצמי, על מה שאני באמת חושבת ורוצה לעשות ולא לנסות לרצות אחרים.
בשלב הזה אני מנסה לשים אותי בנעליים של אחרים, לראות את המצב מהעיניים שלהם. אני מסכימה עם כל צד אבל שביל אחד גורם לי להטיל ספק. אם אלך בשביל השני לבי יהיה שלם עם עצמו אך אם אלך בראשון- אני משערת שאני אתחרט על כך.
אז מה הלב אומר? אני שואלת את עצמי. "תהיי אמיתית עם עצמך," הוא לוחש לי מתוך גופי,
"תשאירי את הלחץ מאחור ותלכי קדימה אל עבר האמת."
אני יושבת עכשיו וכותבת לעצמי. חושבת מה אני צריכה לעשות מבלי להתעסק בדעות של אחרים. רק לערבב את כל המידע שקיבלתי. לערבב את כל מה שאני חושבת על המצב ובסופו של דבר ללכת בדרך שתגרום לי להיות נטולת ספקות.
ואז אני מבינה…
הלב צדק…
וברגע שאני אומרת את זה בקול אני יודעת שאני אלך בדרך שמלפני.
"תודה לך," אני שולחת את קולי אל לבי. "בשמחה, תמיד פה כשתצטרכי," הוא אמר בקריצה בלתי נראית.
נחמד להקשיב למה שהלב אומר, אני חושבת כשאני מורידה את הדרך האחרת מהמאזניים.


תגובות (2)

את כל כך צודקת, אני מזדהה אתך מאד. לפעמים החיים מציבים בפנינו אפשרות בחירה
כמו כדי לבחון את טיב ההחלטות שאנו מקבלים על בסיס יומי, כאילו הם מנסים אותנו ומצפים מאיתנו לדעת מה טוב עבורנו ומה קצת פחות,
ובאמת הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות במצב כזה הוא "להקשיב ללב" ממש כמו שאמרת. ככה אנחנו יכולים להיות בטוחים שלקחנו את ההחלטה הנכונה – שלמים עם עצמינו ונטולי ספקות.

כתבת את זה מדהים, אני כל כך אוהבת את הכתיבה שלך וממש חיכיתי לעוד קטעים שלך!! אני שמחה שהעלית עוד סיפור כי עכשיו אני לא צריכה לחכות יותר מידי ואני יכולה לעבור לקרוא את השני! =)
את מוכשרת מאד! אל תפסיקי לכתוב אף-פעם! :)

03/09/2012 13:46

הו, התלבטויות. זה כאילו כתבת את זה בשבילי, אני ילדה כ"כ (לא) החלטיתD:
אבל בסופו של דבר מצאת את הדרך שלך להתמודד עם זה:)
כתבת: "תמיד תקשיבו ללב" לדעתי, לראש יש תפקיד לא פחות חשוב ואפשר וצריך לשלב בין המח ללב, לפעמים צריך לפעול לפי ההגיון ולא לפי הרגש, צריך לדעת לאן לנווט כל אחד מהם:)

04/09/2012 13:38
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך