מה אתם יודעים, הוא נפל לבד!

תנו לי לספר לכם משהו.

עד לא מזמן,
היה בתוכי רעש נוראי.

ראיתי עננים אפורים,
היכן שלא הסתכלתי.
הלכתי בתוך מנהרה אינסופית,
בלי לראות כלום.
ריח של פחד ריחף מסביבי,
הברכיים שלי כשלו עם כל צעד שעשיתי.
הנשימה נעצרה,
נתקעה לי.

לא ידעתי,
אם אי פעם זה יגמר,
האמנתי שכן,
האמנתי שמתי שהוא,

אבל לא ידעתי.

ואז,
בלי שום התראה או הסבר-
בלי ששמתי לב,
הרעש מסביבי התחיל להירגע,
הוא התחיל להשתתק.

העננים התחילו להתפזר לאט,
והמנהרה-
התחילה להתבהר.

אחרי הלבטים,
הדאגות,
והחששות,
הגיע רגע כזה,
שבו הרגשתי
את התשובה.
הרגשתי
שהנה,
הכיוון-
נכון.

וזה הפחיד אותי,
כי
למרות שהכל התחיל להתבהר,
הידיים רעדו,
הבטן התהפכה,
הנשימה,
נעשתה מהירה,
והלב-
התחיל להשתולל.

וידעתי,
שהנה-
האסימון נפל,
אפילו בלי שעזרתי לו.