מה אני בעולם הזה?
כשחושבים על זה, אני לא כל כך מיוחד. אני לא איזה גיבור מהסרטים, או מפורסם, או אפילו "מקובל" בכיתה. אני סתם ילד בן 14 שלא יודע מה מקומו בעולם. הכוונה היא לא באיזו עיר או ארץ אני חיי, אלא לשם מה אני כאן, ומה אני בהשוואה לשאר בני האדם. האמת, אני לא כזה שמתנדב לשמורות טבע, או אפילו לנקות את חצר בית הספר. אני לא טורח לזרוק פריטים לסל המחזור המתאים, אלא אם אני עובר שם, וגם אז זה רק אם אימא שלי מכריחה אותי. אני לא ילד טוב ירושלים, ואני יכול להיות ממש מרושע כלפיי אחותי הקטנה. אני לא גאון הדור, כלומר שאני סתם… ממוצע שכזה. בקצרה- אני לא אחד שחושב מה טוב בשביל אחרים, ולעולם כולו? זו כבר בדיחה. אבל עכשיו אני שואל את עצמי, מה אני בעצם. 99% וחצי מאנשי העולם בכלל לא מודעים לקיומי, ויש הרבה בעולם שקוראים להם דן. אני גם לא מאמין שיצא ממני משהו, או שחבוי בי פוטנציאל להפוך לגורם משמעותי. אני גם דיי עצלן, ואני לא אוהב ללמוד ולעשות מטלות. אבל, כמו שאבא שלי אומר, יש דברים שחייב לעשות, אם לא אז לא תתקדם. אני שואל את עצמי מה אני. יש משפט שאומר "דע את עצמך", אבל הבעיה שאני לא יודע את עצמי. זה בטח מוזר, מה זה אתה לא יודע את עצמך? אבל זו האמת. אני לא מודע ליכולות שלי, אם יש לי בכלל כאלה, אין לי שאיפות מיוחדות לעתיד שאני רוצה לממש, ואני אפילו לא בטוח אם אני טוב או לא. עשיתי את השאלונים האלה ב-יויו של "איזה בן-אדם אתה?" לשם הבידור בלבד, כי אני יודע שזה חארטה בארטה ולא יותר. והנה השאלות שמתנוססות פתאום שחור על גבי לבן, ואני לא בטוח בתשובה. אני מפחד לדעת את התשובה. יכול להיות שהתשובות לא ימצאו-חן בעיניי. אבל האם זה בסדר מצידי להתנהג כאילו אני יכול לעשות מה שבא לי, ולהרוס תוך כדי את העולם שנברא עבורי? האם זה בכלל יעזור אם אני אשתנה לטובה? הרי יש מיליארדי אנשים שלא משנה להם והם מקלקלים ומזהמים את העולם, אז במה יכול להועיל שינוי של אדם אחד? יש לי כוח להשתנות, להציב לעצמי מטרות וגבולות? אצליח לעמוד בזה בכלל, ולא להישבר תוך יומיים-שלושה? הכל נעשה פתאום מטושטש, כאילו אני מגשש בחשכה. אני לא יודע את הדרך. אני לא יודע בשביל מה. אין לי מטרה, אין לי חוט מחשבה. אני פולט נשיפה רדודה. מוזר, אבל אני מרגיש לחץ בחזה. אני משער שזה ממחשבות שמלחיצות אותי ואני לא רוצה להודות בהן. ואז, משום מקום, דמעות נקוות בעיניי כמו מעינות, ואני שואל למה אני. אני מרגיש שיא השפל. כל הדברים הרעים שאני עושה חולפים לנגד עיניי, וכל התוצאות, אפילו כאלה שלא העליתי בדעתי עד לרגע זה.
ואני יודע, אני יודע שאני לא אשב בשקט יותר. שזה נגמר.
ממש עכשיו.
תגובות (3)
ואוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו!!!!!!!!
את נורמלית איזה כתיבה יפה יש לך כול כך נכונה ואמיתית אהבתי מאוד
את הסיפור התחברתי אילו גם קצת את כתבת אותו מאוד
יפה ומעניין מאוד הסתקרנתי שקראתי אותו
מדרגת 5
אוהבת שרית =)
מור-צאן, התגעגעתי !!!
אהבתי את הקטע, דווקא יש בו משהו…
יפה כמו תמיד ;)
תודה רבה לכן!!
התגעגעתי גם ♥