מהמגירה של מחבר אקורד סיום צורם .
בוקר . ציפור שיר יפייפיה מזמרת מעליך , אתה מסמן לה לבוא , היא נגשת אליך מתיישבת לך על הזרת וממשיכה לשיר . אתה מתחיל ללטף אותה , שם אגודל בפיקת הגרון ואצבע מלטפת את הראש הרך , נוצות צבעוניות וחלקות כמו משי מתחפרות מבין אצבעותיך , עיניים מבריקות מתבוננות בך .
בריאה יפה כל כך אתה מתפלא . לאט לאט אתה מתחיל להדק את האגודל לפיקה והאצבע ממשיכה ללטף ומרגיעה. ועוד לחיצה וציפור השיר נהיית קצת צרודה , האצבע מפסיקה ללטף ודוחפת לכוון האגודל . העיניים המבריקות מתחילות להתרוצץ ואתה דוחף יותר ויותר חזק . כנפיים מתעופפות באימה בלי יכולת תזוזה , השיר נהייה לצווחה , הלחיצה נהיית יותר חזקה , האגודל והאצבע כמעט מתחברות , קול פיצוח מתחיל להשמע , זה אכן מנגינה הרבה יותר עריבה.
ציפור השיר לא משמיע כבר קול רק ציוץ חלוש ואחרון . האצבע והאגודל מחוברות , הראש עקום והכנפיים מידלדלות.
אתה זורק אותה הצידה וממשיך הלאה.
תגובות (4)
אני לא רואה כאן אמרה מיוחדת כלשהי…
זה אוסף של תיאורים של פעולות בלבד.
האם עלינו, הקוראים, להזדעזע בגלל התוצאה המזוויעה?
אני מעדיף סיפורים שמתארים משהו רגיל ביום יום ועדיין מזעזעים בגלל עוצמת הכתיבה.
בהצלחה :)
לא חושבת שצריך להזדעזע בגלל שמקרים כאלה אכן קורים ברגיל כל יום???? תודה על ההארה בכל אופן : )
הווו;
נחמד נחמד, קראתי את הקטע שוב. ושוב. כדי להבין למה דווקא זה מה שהעלה בך את הסקרנות, והסתקרנתי בעצמי. מזל שאין בקירבתי איזו ציפור, כי ללא ספק הייתי מועך אותה עכשיו.
חחחח תמעך עלים יבשים גם סוג של פורקן .????