מבט אחרון

השעה הגיעה,
הדקות חולפות לאט,
היא עברה כל כך הרבה,
אך הספיקה כה מעט.

היא יודעת שזהו,
זו החלטה סופית,
אין דרך לחזור,
לכן עליה להחליט.

היא יודעת ששם,
אי-שם, מאחור,
נשארו אנשים,
שחיממו אותה בזמן הקור.

אותם האנשים,
שאת דמעותיה נגבו,
הם כה מעטים,
עד שכמעט וכאלה לא נשארו.

אך היא כבר החליטה,
הכל נגמר,
והיא תמצא את עצמה
בעולם שונה לגמרי מחר.

אז היא מעיפה
מבט אחרון,
בכל עברה,
ועושה את הצעד הראשון.