מבוגר שפעם הייתי צריך
פעם,
כילד,
רציתי דברים.
רציתי חדר משלי,
בגדים יפים,
צעצועים,
שחבר יבוא לישון,
אוכל שאני אוהב.
ועוד כל מיני שטויות,
שרק ילדים רוצים.
כנער,
רציתי קצת יותר-
רציתי ניסיון.
חברה,
להיות מקובל.
רציתי ללכת לאיבוד,
ולמצוא את הדרך חזרה.
רציתי ליפול,
למעוד,
להישבר,
ולאסוף הכל.
רציתי לחוות,
להרגיש,
להעז,
לחיות.
חלמתי בענק,
להציל את העולם,
לפזר אור,
לכתוב מהלב אל הדף.
היו לי תסריטים שלמים בראש,
תכננתי תוכניות,
רקמתי חלומות בזהירות,
בשקט, בשקט.
ואיך שהוא, כשהסתכלתי סביב-
ראיתי שמבין כולם,
אני היחיד שחולם.
אז…
הקטנתי,
כי חשבתי שזה מה שצריך.
דחקתי לפינה,
השארתי בשקט,
ניקיתי את הראש מהתסריטים,
ירדתי מהסולם שטיפסתי אליו,
החבאתי את המחברות מתחת למיטה,
וניסיתי לשכוח.
דחפתי הכל הצידה,
את כל מה שדמיינתי ורציתי,
וזה מצחיק,
כי לא עשיתי את זה בגלל שאמרו לי שאני לא יכול,
או שזה לא אפשרי.
לא אמרו לי שאני גרוע,
ולא אמרו לי שאני הוזה,
עשיתי את זה פשוט-
כי לא אמרו לי שאני יכול.
אף אחד לא סיפר לי,
שאני לא חייב ללכת אחרי כולם.
אף אחד לא סיפר לי,
שמותר לי לחלום.
במקום,
לימדו אותי להשאר באזור הבטוח.
להשאר בתוך הקופסה,
ולא להוציא ממנה את האף.
ומה לעשות?
אני כבר לא ילד, ונמאס לי.
אני לא רוצה יותר את הקופסא,
לא רוצה את האזור הנוח.
היום,
אני יודע הכל,
את כל מה ששכחו ללמד אותי כילד.
לימדתי את עצמי,
היום,
אני יודע.
אפשר,
אני יכול,
מותר לי,
ואסור לי לוותר, כי החלומות שלי-
הם לא נועדו בשביל הקופסא.
ככה,
לאט,
בלי ששמתי לב,
הפכתי בעצמי למבוגר שפעם הייתי צריך.
תגובות (6)
מאוד אהבתי את השיר! התרגשתי לקרוא ולהרגיש את הבדידות בכתיבה שכולנו מזדהים אתה בסופו של דבר.
היי!
שמחה שהמילים שלי ריגשו אותך, ושנהנית מהן ;)
תודה רבה על התגובה שלך!
ממש אהבתי ודירגתי חמש:)
היי לך!
תודה רבה! :)
גם מאד אהבתי. תיאור מאד יפה,עצוב וכנה של מהלך חיים, עם תחושת החמצה ועדיין מקום לתקווה. משום מה התקבל אצלי הרושם שאת עדיין צעירה והחלומות עוד עתידים להתגשם.
קצת ביקורת, בכל זאת, לשם כך אני פה.
"פעם, כילד…" לא טעות, אבל מיותר. סביר שזה היה פעם. צמצום ממקד ומעצים כל מילה, שאת כן בוחרת להשאיר. אני חושב שבמקרה הזה "כילד" היה מספיק.
"בגדים יפים"? – פחות מנקודת מבט זכרית. אני חושב שאם אני מוצא את עצמי מתעכב לחשוב על זה, זה פוגע איכשהו בשיר.
"כל מיני שטויות" השורה הבעייתית ביותר. היא מאד שיפוטית כלפי הגיל הצעיר, וכל הרעיון של השיר להבנתי הוא החלום, ולחיות על-פי אותו חלום/רצון. משהו שדווקא ילדים נוטים לעשות הרבה יותר ממבוגרים במשחקי דמיון. לא הייתי משתמש במשפט.
נקודה אחרונה לגבי הבית, הייתי שוקל לחשוב על הסדר של הדברים מבחינת קל אל הכבד. מהו רצון קטן ומהו גדול. אוכל שאני אוהב, נשמע לי שצריך לבוא לפני חבר.
"כנער, רציתי קצת יותר" למה קצת? – יותר! (חמישה בתים לעומת אחד)
"רציתי ניסיון" – רציתי להתנסות מתאים לדעתי יותר. מתחבר גם לבית שאחרי. שווה לאחד.
"במקום,
לימדו אותי להשאר באזור הבטוח.
להשאר בתוך הקופסה,
ולא להוציא ממנה את האף"
הבית הזה הוא קצת סתירה למה שכתבת לפני זה. אמרת ש"לא אמרו לך לא…", פשוט "לא אמרו שכן…". עכשיו את כותבת אמרו לי לא. אולי לימדת את עצמך? אבל אם אמרו לך להשאר במקום הבטוח, אז אמרו לך לא לחלום. הבית הזה מקלקל את השיר (לטעמי). הוא חשוב כדי לייצר ניגודיות מול הבית שאחריו, אבל שוב, תתאימי אותו לרעיון של השיר.
זהו בגדול. תמשיכי לכתוב (כשבא לך)
למזלי, כן , אני אדם צעיר.
וואו, תודה על התגובה המאוד מפורטת!
אני לוקחת את מה שכתבת לתשומת ליבי ובהחלט אנסה ליישם.
נראה לי שהבעיה היא שרוב הזמן, אני כותבת בלי לנתח כל מילה ומילה.
אני כותבת ישר מה שעולה לי בראש, ואז מנסה לסדר את זה בצורה שתהיה הגיונית לי- ושוכחת את הקורא.
זו נקודה שאני צריכה לעבוד עליה.
שוב תודה לך!