לתפוס מכשפה- אולי אעשה מזה ספר, מה אתם ממליצים?

הנערה בעלת העיניים הירוקות הגדולות הביטה באיש בפקפוק, מה הוא מנסה להסתיר? היא הייתה בטוחה כי איננו האיש שהוא אומר שהוא, שהוא לא הגיע מהיכן שאמר, ושכוונותיו אינן טהורות כפי שהוא בוודאי חושב- אוויל.
"אן!", נשמעה צעקתה של קאס, הגבירה שלה, בדיוק מעל ראשה.
אן התרוממה מהדלפק, מנסה להסתיר את העובדה שהפעילה את כוחה, שוב.
"אני…", ניסתה לתרץ.
"את מה?"
"רק… רק ניקיתי את ה…", אן הפסיקה את המשפט, יודעת שכלום לא יעזור לה עכשיו.
"תראי, אן-", קאס הניחה את ידה על ראשה, נאנחת אנחה מלאת כאב.
"אני יודעת שקשה לך מאז שהכול קרה..", אמרה והניחה יד על כתפה של אן המתבוננת בה ומצפה לעונשה.
"אני מאוד מצטערת על ההורים שלך, באמת שכן!, אבל..", היא קימטה את מצחה והביטה באן בעצב.
"שתינו יודעות שאסור לך לעשות את זה לג'ון.."
"כן.. אני מצטערת קאס אני פשוט-"
"-זה בסדר אן. אל תסבכי את עצמך עוד יותר.", לפתע, ארשת פנייה של קאס השתנתה לגמרי, מעצב, לכעס טהור.
"קאס?", תמהה אן שלא הבינה מה קרה. קאס נעלמה ובמקום שבו עמדה לפני רגע היה רק ענן של ערפל. שוב. רק כעת הבינה אן שג'ון היה עד לכל השיחה. היא הסתובבה למקום שבו עמד לפני רגע, הוא רעד והיה נראה כי עומד לאבד את עשתונותיו.
"ג'ון, זה, זה לא מה שאתה חושב!", ניסתה אן להסביר.
"לא לא לא! זה בדיוק מה שאני חושב", אמר והתחיל לרוץ החוצה, אן הדביקה את הקצב שלו במהירות, בסופו של דבר לא הייתה לה ברירה והיא השתמשה בכוח שלה כדי לעצור אותו. היא קראה עמוק לתוך נשמתו וגילתה עליו הכל, השאלה הייתה כיצד היא עומדת להשתמש במידע על מנת לעוצרו.
"חכה!", אמרה והפילה אותו לקרקע. היא ריתקה אותו כך שלא יכל לזוז, ותוכנית החלה להתגבש במוחה, אך קודם כל רצתה לברר בדיוק מה הוא ראה.
"מה ראית?", שאלה בתקיפות.
"אתן.. אתן מכשפות!", צעק.
"ששששש….", לחששה, מעמידה פניי מרושעת. "אתה לא רוצה למות, נכון?" , בתגובה, ג'ון הניד בראשו.
"יופי, עכשיו הגיע הזמן שתקשיב לי?", שאלה בציניות. היא המשיכה מבלי לחכות לתשובה.
"יש לך ילדה בת שמונה, נכון?"
"ככ…כן, איך את יודעת?", גמגם ג'ון במבט מעורר חמלה.
"אני יודעת. ו.. היא חולה במגפת האבעבועות השחורות נכון?", שאלה.
"כ.. כן", ג'ון החל להתייפח.
"שקט!", פקדה עליו, הוא שתק אך היה ניתן לראות את הדמעות שנאבקות להישאר בעיניו.
"ואתה מנסה למצוא תרופה בלתי חוקית על מנת לעזור לה.", היא חייכה לעצמה.
ג'ון הניד בראשו.
"אתה רוצה שזה יוודע למלך?", צחקקה ברשעות, מצמידה אותו לקרקע יותר ויותר.
"ל…לא", בכה בשקט.
"אז בוא נעשה הסכם, אתה לא תגלה למלך עליי ועל קאס, ואני לא אגלה לו על התרופות שלך, שונא דת שכמוך.", אמרה בזלזול ניכר והוסיפה "אתה והמדע שלך."
"בס…בסד..בסדר", גמגם.
"אך איך אדע שניתן לסמוך עלייך.. אתה שואל?"
"אפ… אפ…אפשר.. אפשר לסמוך עליי", גמגם.
"לא לא לא לא לא.. יש לי דרך.", היא שלפה מכיסה בקבוקון.
"תריח את זה", אמרה לו ופתחה את הבקבוקון. הוא הריח את הנוזל שבתוכו והתעלף מיד, אן מיהרה לקום מהרצפה ורצה במעלה המדרגות הלולניות לחדרה.
"איפה זה עכשיו?", שאלה את עצמה, יודעת שבעוד שתי דקות הוא ישוב להכרה. היא חיפשה בכל המגירות בשידתה, בכל הדלתות בארונה, ובכל הכיסים בשמלותיה, אך עדיין לא מצאה. איפה השיקוי הזה יכול להיות? לבסוף היא מצאה אותו, הכלנשוף* שלה ישן הפוך, ובידיו היה חבוק בבטחה, השיקוי. היא לקחה אותו בזהירות מבין ידיו הרפויות ומיהרה לרדת למטה. להפתעתה הרבה, ג'ון לא היה היכן שהשאירה אותו. היא שלפה את חרבה מנדנה וכיוונה אותה אל החדר הריק.
"ג'ון? איפה אתה?", צעקה. לא נשמע כל מענה, הוא כנראה ברח. היא ידעה שהיא בבעיה, בעיה גדולה. 'אוי לא', חשבה לעצמה. 'מה קאס תעשה לי?'. הוא לא היה הראשון שברח, כולם בורחים. היא ניסתה להשתמש בכוחה, הכוח הלא מוגדר שלה, וידעה שהוא עדיין בחדר, יש לה סיכוי! אך היא לא ידעה שג'ון מחכה בדיוק מאחוריה, רק לרגע הנכון.
"ג'ון? אני לא אפגע ב-", אן התמוטטה על הרצפה. ג'ון עמד מאחוריה עם מחבת בידו וחייך, הוא תפס מכשפה! כבוד. הוא הניח את המחבת שהחזיק והתכופף ל-אן.
"יקירה..", הוא ליטף את פנייה בידו, והסיט קווצת שיער בהיר מעיניה העצומות(בשני המובנים של המילה).
"לולא היית מכשפה, הייתי מתחתן איתך.", אמר בראותו את יופייה. לאחר מכן הוסיף: "בכל זאת, היית יכולה להיות מלכה נהדרת.", הוא הוריד את הגלימה הבלויה שעטפה את כולו, וגילה בגדי מלכות. הוא הרים את אן המעולפת בזרועותיו והניף אותה על כתפו, הוא ידע שהוא תפס מכשפה, אך לא איזו. הוא לא ידע שזו המכשפה היחידה שלא רצתה לפגוע, אלא רק לחיות בשלום עם בני אדם.

כלנשוף*- הכלאה בין כלב לינשוף