לפעמים קצת הייתי רוצה להיות גואל רצון.

לפעמים
אני קצת מקנא בגואל רצון.

לא שגואל רצון היה דמות חינוכית או משהו כזה.
לא ולא.
גואל רצון היה דמות נוראית. נוראית.
גואל רצון היה מנהיג של כת. הוא הרעיל את מוחות הנשים שהיו איתו והילדים שלו.
גואל רצון היה גבר נהנתן. פושע אלים אבל בעל לשון חלקלקה!!
גואל רצון אנס בברוטליות את חלק מהנשים שהיו איתו והיו שהיו קטינות. נערות בנות-עשרה.
אבל גואל רצון בעל אותן ושכנע אותן שהוא עושה את הדבר הנכון בשבילן. וגואל רצון דיבר חלקלקות איתן, ושכנע אותן שהן עושות את הדבר הנכון.
גואל רצון היה מעביד את הנשים שלו. נשותיו היו שפחותיו. לא פחות מזה. הוא היה מתפנק כל הבוקר בשינה ערבה במיטתו. הנשים עבדו כמו אתונות בנקיון בתים. קרעו את התחת במאמץ גדול מאוד. הוא לקח להן את הכסף וקנה לעצמו חליפות יקרות בין השאר.

אבל בתוך תוכי.
בכל זאת אני מקנא לפעמים באיך שהיה לו בבית, לגואל רצון.
כל לילה הוא שכב עם אישה אחרת שפינקה אותו ונתנה לו את כולה. והוא עיבר אותן אחת-אחת בקצב מסחרר.
כל נשותיו היו לרגליו.
תאכלס…. תראו לי כל גבר שלא היה מתחלף איתו לפרק זמן קצר. מלך מלכי המלכים.
ושוב….
אל תטעו!
ברור לי שגואל רצון היה דמות איומה ונוראה.
איש תככן ומרעיל מוחות, אנס ובועל קטינות, נהנתן שוביניסט, דיקטטור מסוכן ומפעיל שפחות.