לעולם אל תסתכלו לאחור

ידעתי שאסור לי להסתכל אחורה לא רק מילולית אלה גם פיזית
אסור לי להיזכר בדברים שקרו מכוון שזה יסמן את כניעתי
אך אסור לי גם להסתובב להיסתכל אחורה מחשש למה שאראה
ועוד כשהערב התחיל די טוב, הוריי הלכו לעוד איזה תצוגת אופנה
פלצנית שלאיש לא היה אכפת ממנה, הם פשוט אהבו להיות מחוץ
לבית וכמעט אף פעם לא היו בו אז אני וקליאו פשוט ישבנו והתכוונו
לראות סרטים מפחידים ואז הטלפון שלה צלצל "הלו?" שאלה ואז
שטקה בזמן שמישהו מהצד השני דיבר, הבעת פניה נעשתה קודרת
יותר ויותר ככול שהשיחה המשיכה ואני כבר התחלתי לחשוש
"אנחנו צריכות לזוז" אמרה בתום השיחה "לאן?" שאלתי אותה
מכוון שלא אהבתי לצאת בשעות כאלה מהבית ועם הכרותי עם קליאו
היא תמצא מקום שמסוכן בו גם בשעות הצהורים, על זה אפשר לסמוך
"אנחנו צריכות לזוז" חזרה על דבריה אך הפעם בקרירות והבעת פניה לא הסגירה דבר
"אני לא הולכת לשום מקום עד שתגידי לי לאן את רוצה שנלך"אמרתי לה ובאותו רגע
היא נעלמה לשניה, חשבתי שהיא הלכה אך כאבור רגע חזרה עם סכין מטבח גדולה
"את תעשי מה שאומרים לך" אמרה בכעס ותוך שניה נעלמה הנערה שהייתה חברתי הטובה
ובמקומה הופיע אישה צעירה אשר ככול הנראה היא רוצחת שכירה או משהו כשדומה
"לא, אני לא אעשה זאת" אמרתי ותוך שניה קליאו כבר היתה לידי וכיוונה אליי מכה
עם הסכין כול שיכולתי לעשות היה לנסות לזוז מדרכה של הסכין אך לא רחוק מספיק
ולא מהר מספיק והסכין חתכה את זרועי לא לגמרי אבל החתך היה די עמוק
ובהחלט ישאיר צלקת "למה את עושה לי את זה?" שאלתי בעודי רצה ברחבי הבית
ועד שהצלחתי לצאת מביתי כבר נראתי כמו קורבן עינויים השיער שלי היה סתור
ופרועה עיניי נראו גדולות בפניי החיוורות וזרועותיי היו מלאות בחתכי סכין שקליאו
הצליחה לגרום לי בזמן שניסיתי לברוח "את יכולה לברוח אך לא להתחבא"
נשמע קולה של קליאו ואחריו צחוק נכנסתי לאחת הסימטות והתחבאתי
מאחורי פחי האשפה ועכשיו אני פוחדת מכדי להסתכל האם היא מאחורי או שלא ?
"הנה את" נשמע קולה של קליאו והוא העביר בי צמרמורת אך לא יכולתי לזוז
"את עשית לי מעט חיים קשים, אך אני לא אעשה לך את אותו הדבר" אמרה
"וכן, תודה שבחרת מקום כול כך מחורבן למות בו ,יעברו שבועות עד שמישהו ימצא את גופתך"
אמרה וצחקה צחוק מקפיא דם ואחרי זה כלום חושך ושום דבר חוץ מחושך