למה?
אם אתם חושבים שזה הולך להיות סיפור עם כל מיני בולשיטים פילוסופים שתוהים על משמעות החיים,
אתם צודקים.
אתם יודעים, כשהייתי קטנה תמיד חשבתי, למה. למה אלוהים ברא אותנו? יש לזה מטרה? או שנבראנו כדי למלא את מקומם של סדרות הדרמה הממכרות בטלוויזיה? למה לא נבראתי מישהו אחר? ואיך אנשים אחרים רואים את העולם? יכול להיות שאני היחידה שנמצאת פה וכל זה זאת אשליה אחת גדולה? יכול להיות שהכל באמת נמצא בראש?
אבל אז מגיע השלב בחיים שמבינים, שכל זה לא נכון. שהעולם לא סובב סביבך.
אז מגיע השלב בחיים שאנחנו מתבגרים. ואז אנחנו צריכים להתחיל לקחת אחריות.
אז מגיע השלב בחיים שהכל הופך להיות קשה יותר, מסובך יותר.
שבוכים כל לילה.
שלא רוצים לקום בבוקר.
העולם נהיה כזה אגואיסטי, כל אחד דואג לעצמו. מוכנים למכור אחד את השני בשביל אהדה חברתית.
כשאנשים מבינים שהעולם לא סובב סביבם, ושיש עוד אנשים עם עוד צרכים משלהם, הם מפחדים.
הם מפחדים שהם יפסידו במשחק ויקחו להם הכל.
אז הם פשוט מתעלמים מכולם, שומרים על התחת של עצמם בתקווה שהם יגיעו לקו הסיום בשלום.
אבל כמו בכל משחק, יש כמה שמפסידים בדרך. שנופלים, נרמסים תחת הרגליים הממהרות של העדר הדוהר ומתים.
ממתי הכל הפך להיות כל כך מהר? למה אנחנו מתאמצים כל כך לחיות אם שום דבר לא כיף יותר?
יש לי תשובה לזה. כאב. אנשים מפחדים מכאב.
אלוהים ברא את הכאב, כדי שלא נוותר כל כך מהר ונחשוב פעמיים כשאנחנו רוצים לדפוק לעצמינו כדור בראש. אז תודה רבה שהרסת את דרך היציאה היחידה שלנו מפה, אלוהים.
ואחרי כל המחשבות האלו, מגיע השלב שאתה מרגיש אשם. אולי הכל באשמתי ואני סתם מאשימה את העולם כדי לא לקחת אחריות על מה שקורה לי? אולי אני מזמינה את כל הצרות האלה? אולי אני סתם חושבת יותר מידי?
אז אתה יוצא באנרגיות מחודשות אל העולם, מתחיל לחשוב שמעכשיו הכל יהיה טוב יותר.
עד שהחיים מוכיחים לך ששוב טעית.
אם כל אחד פה יתחיל לחשוב על האחר, כשהוא לא מכבד אותו, מוכר אותו, מעליב אותו.. הכל יהיה טוב יותר.
אבל חבל שאי אפשר לשכנע 7 מליארד אנשים להתנהג אחרת.
אז פשוט מצטרפים לאויב. זה משפיע ואין מה לעשות, אם אתה רוצה לשרוד אתה חייב להמשיך לרוץ, בקצב של העדר. להתנהג כמוהו, לחשוב כמוהו, ולא תסולק ותירמס בלא רחמים.
וזה מחזיר אותי ללמה? למה אנחנו חיים אם כל זה סבל אחד גדול? אם לכל האנשים לא אכפת בכלל אחד מהשני? מה זה שווה?
בדיוק. זה לא שווה כלום.
תגובות (3)
את צודקת או צודק
נכון באמת יצא גם לי לחשוב על זה כמה וכמה פעמיים אבל אז אני הבנתי שלכול אחד יש את התפקיד שלו פה בעולם ועם לא היו תפקידים אנכנו היום הינו סתם
וה' הביא אותנו כדי שנכלית מה טוב לכול אחד יש בחירה חופשית וכול אחד יכול לבחור בן הטוב לרע
מקווה שהבנת או הבנתה
וזה כתוב מאוד יפה אהבתי מאוד
אוהבת שרית
שרית צודקת.
וגם אני כשהייתי קטנה עלו לי כל השאלות הנ"ל וכששאלתי את הגננת (הייתי בגנון חילוני) היא נתנה לי מבט כזה של "את דפוקה בראש?" ואמרה שהיא לא מבינה את השאלה.
ועכשיו גדלתי, השאלות נשארו, התרבו, נפתרו, נחלקו- בלי סוף.
אבל יש לנו את הבחירה החופשית של טוב ורע. האם לרמוס אחרים בדרך או שנלך בנחת ונהנה מהנוף.
לכולם יש בחירה.
אבל כשאחד מתנהג כמו לא יודעת מה האחרים מתעוררים ומתחילים לרוץ.
ככה אני מרגישה.
אני מזאת שנרמסים בלי סוף, וכן אני יודעת שיש אנשים טובים בעולם,
פשוט מבאס אותי שקשה למצוא אותם.