למה הקצה של האות למ"ד מעוגל?

"אאוריקה," פנתה אליי האות למ"ד, פרצופה מחביא התגאות מאחורי חיוך ערמומי.
"כן, למ"ד?" שאלתי בחזרה, סוגרת את מחברת וחוברת מתמטיקה באנחת ניצחון כי, כן, סיימתי סוף סוף את שיעורי הבית באלגברה.
"דבר ראשון," פנתה אליי למ"ד, "אל תקראי לי למ"ד." אמרה.
"אז איך תרצי שאקרא לך?" שאלתי בעודי מניחה את הסרגל במקומו ומתיישבת מולה.
היא המהמה לרגע. "תני לי לחשוב על זה לרגע." היא עשתה הבעה מכוונת, כאילו היא חושבת מאוד עמוק, למרות שידעתי כבר מהכרתי איתה שהיא עושה זאת רק בשביל ההנאה שבמשחק.
"אם את לא רוצה שאקרא לך למ"ד, למ"ד, היה כדאי שתחשבי על שם אחר, לא?" שאלתי בסרקסטיות.
"אני חושבת… שאני אוהבת את השם מילי." עיקמה את פרצופה. "לא, לא! תמחקי את זה. מוכנה?" היא לא חיכתה שאענה, אלא פשוט המשיכה במשפטה. "תקראי לי עפרונית."
"עפרונית?" החנקתי גיחוך אל תוך האויר. "למה דווקא עפרונית?" שאלתי, מתרוממת ממושבי, למ"ד משתרכת אחריי.
"אני לא ממש יודעת; אני מניחה שפשוט תמיד רציתי שם מיוחד. עפרונית," היא בחנה את צליל המילה. "עפ-רו-נית." אמרה לאיטה. "עפרונית," אמרה בקול חזק וברור. "עפרונית-עפרונית-עפונית," אמרה במהירות.
"עפרונית." הצטרפתי. "זה שם נחמד, למען האמת." הודיתי בעודי מכניסה שקית פופקורן אל תוך המיקרוגל. "בסדר, עפרונית." אמרתי. "ועכשיו, מה רצית לומר לי בהתחלה?" שאלתי, סקרניות בקושי נמצאת בקולי.
למ"ד, כלומר, עפרונית, עיקמה את פניה שנית וחשבה עמוקות.
"אני לא חושבת שאני זוכרת…" הסתכלה למעלה. "בואו נראה… הייתי עם גימ"ל… כתבנו פונטים… אה, נזכרתי! גימ"ל השוויצה בזה שהעיגול שלה עכשיו יותר משולש, אז חזרתי לפה, והחלטתי שמעכשיו הקצה שלי יהיה עגול." היא חייכה בגאווה. לא ראיתי מה מיוחד בזה.
"באמת!" היא אמרה בקול תוקפני מעט כשראתה שאני לא מתרשמת. "תבדקי בעצמך!" האיצה. אז קמתי, ולאחר שהוצאתי את הפופקורן מהמיקרוגל והעברתי אותו לקערה, הסתובבתי והרמתי עט וסטיקי נוט מהמדף לשמאלי, שבדרך מאוד מוזרה, נמצא לימיני כאשר אני מתיישבת.
"חכי ותראי," אמרה בשקט. "נו, תנסי," אמרה למ"ד בחוסר סבלנות.
בסדר, למ-"
"עפרונית," קטעה אותי למ"ד.
"כן, עפרונית, סבלנות," חפנתי שלוש חתיכות פופקורן ולעסתי אותן באיטיות בעודי מסתכלת על הדף. "אז מה," בלעתי, "פשוט לכתוב למ"ד?" שאלתי.
"יאפ." אמרה למ"ד, מבליטה את ה'פ' בסוף המילה. אז כתבתי אחת, ועוד אחת, ולא ראיתי הבדל ביניהן.
"עפרונית, זה ממש יפה. אני מאוד שמחה שהחלטת לעגל את הקצה שלך," אמרתי אך ורק בכדי להתחמק מהרצאותיה הארוכות לגבי הערכת האותיות ואפליה על רקע עיגולי.
"את באמת חושבת ככה?" שאלה עם תקווה בעיניה,
"כן." אמרתי, ואולי השקר היה קצת פחות שקרי הפעם.