ללואיז
ללואיז היקרה,
אני הבנתי סוף סוף מה אני רוצה מחיי, האין זה נפלא? הבנתי שהצורך המתמיד שלי בלמידה חייב להתממש והפתרון הוא אוניברסיטה, מקום המייצג מצבור של אנשים בעלי שאיפות. אני לא אהבתי ללמוד את החומר אשר ציוו עלינו לשנן בבית הספר, למעשה אני סלדתי ממנו, ממש כך. אך כאשר הבחירה תהיה בידי, כאשר אני זאת אשר מחליטה לאן עלי ללכת ובמה עלי לבחור – זה מרגיש אחרת לגמרי, את מסכימה? או לואיז, הלוואי שהיית פה איתי. הייתי מספרת לך את כל התוכניות שלי, אשר שקדתי עליהן שעות רבות במטרה להבין מה אני רוצה מחיי. אבי צוחק עלי ואומר כי אני עושה את כל זה רק כדי למצוא חתן, אני מתמלאת ברגשות כל כך שליליים כשאני שומעת אותו מדבר, ואני יודעת שגם את היית מרגישה את אותו הדבר במקומי. אבל אני לא נותנת לו להזיז אותי מהמטרה שלי, כי אני מדמיינת עתיד טוב יותר ואני בטוחה שיום אחד אני אצליח להסתכל על עצמי במראה ולהתפעל ממה שאני רואה. אני רוצה לראות נערה צעירה וחכמה, עם ספרי לימוד בידייה ומבט נחוש, למעשה הנערה שאני רוצה לראות במראה מזכירה לי אותך לפני שעזבת אותנו כדי ללמוד הרחק הרחק.
או לואיז, אני באמת לא יודעת איך אני אצליח, הרי אני סתם אישה צעירה אשר תמיד למדה רק כשהיה לה כוח או זמן וקשה לי לדמיין שאצליח להשקיע את המיטב בחינוכי, אך אני באמת אתאמץ.
תודה שפקחת את עיני,
אני תמיד אזכור אותך נפרדת מאיתנו עם כל ערמות הספרים שלך במזוודה והמבט הנחוש הזה שמעורר בי השראה עד היום.
באהבה, אחותך.
תגובות (1)
אהבתי :) הזכיר לי את ״החברה הגאונה״.