מי הוא?
הוא תמיד היה ליידי, גם כשהייתי צריכה, וגם כשלא. למעשה, בהתחלה הוא הגיע אלי דווקא כשלא הייתי צריכה-הייתי רואה אחרים אותם הוא ביקר ללא דרך לשנות את מה שעשה. רציתי לעזור להם, אך כבר לא יכולתי. אולי אם הייתי באה לפני שהיה מאוחר מדי, עוד הייתי יכולה. פחדתי ממנו, ניסתי להתרחק. היו זמנים קשים שגרמו לי להיות קרובה אליו, אך תמיד ניסיתי לשכנע את עצמי שהכל בסדר, שאני עדיין יכולה לחייך, שאני מוגנת. ולמרות הכל, הוא רדף אותי. עם השנים חששותיי ממנו נפחתו, והתחלתי להקשיב למה שיש לו לאמר לי. הוא היה מפתה, ניסה לגרום לי לשקוע בתוך כל מה שיש לו להציע לי. הוא ניסה לתפוס אותי, לחבק אותי, כמה שיותר חזק, לגרום לי להפסיק להתרחק ממנו. הוא הסכים להיות לצדי, בזמן שאחרים נטשו אותי. הוא אמר לי הרבה דברים פוגעים, אך בכל זאת היה מפתה. מפני שידעתי שהוא זה שישאר איתי, לא משנה מה. הוא יגרום לשינוי גדול. ולבסוף נכנעתי, קפצתי אל בין זרועותיו, נראה כי ללא דרך חזרה. כי הוא היה זה שחיבק, זה שפגע אך בכל זאת נשאר, זה ששינה. הוא זה שכבר לא אפרד ממנו לעולם.
*עכשיו, נא לקרוא את רציתי להוסיף*
תגובות (2)
אני יכולה להתחבר לזה בכל כך הרבה רמות.
לדעתי כתבת את זה על היחס שלך עם הרגשות שלך.
ניחוש יפה, האמת שמשהו שלא חשבתי עליו. אבל אפשרי בהחלט, מעניין.