ליצן בבית הסוהר / גיא פאר
השמש עולה גבוה
אנחנו כאן
מביטים באותו תא קטן
הלילה יורד על העיר
נחליאלי שר
כאן קיץ וסתיו זה אותו הדבר
וגם אם בחושך תאיר לנו נר
כשנתעורר הוא יכבה
והערפל שוב יכסה
את השבילים הירוקים
שצעדנו בם לרגע
והדבר הכי קשה בבית הסוהר
הוא לראות את השמים
ולא להרגיש את החופש
לפקוח את העיניים בבוקר
אחרי חלום ורוד
ואפילו ליצן בבית הסוהר
לא מעלה חיוך
כי חיוך בבית הסוהר
לא פותח את הכלוב
אנחנו כאן
אני לא מבקש הרבה
רק להריח את הפרחים
שפרחו בגינה שלי
לפני כמה שנים
או עשורים
מי סופר? מי זוכר?
אין לאן למהר יותר
וגם אם בעלטה תדליקו לי גפרור
תנשב רוח לכבות אותו
ברגע שיתחיל לבעור
ושוב יהיה כלכך קר
כלכך זר, מוזר
והדבר הכי קשה בבית הסוהר
הוא לראות את השמים
ולא להרגיש את החופש
לפקוח את העיניים בבוקר
אחרי חלום ורוד
ואפילו ליצן בבית הסוהר
לא מעלה חיוך
כי חיוך בבית הסוהר
לא פותח את הכלוב
אנחנו כאן
ואנחנו לא הולכים מכאן
אנחנו חלשים
אנחנו לא הולכים מכאן
אנחנו נואשים
תגובות (2)
כתיבה יפה. זה נראה יותר כסיפור שנקטע מפעם לפעם על ידי מעברי שורה מטרידים מאשר שיר של ממש, אבל בהתעלם מהבעיה הזאת, זה נהדר.
(לי תמיד יש דיעה שלילית כולשהי להביע בצד התרשמותי הטובה, כך שאל לך ליחס חשיבות רבה לביקורת, לפחות לא חשיבות רגשית.)
כן, חופרים לך פה מבינים וכל שנותר לי לומר הוא: מה שהוא אמר.
אה, ויש לי בעיה בעין עם החיבור של "כלכך", אבל לא קריטי.
מלבד אלו, אני אהבתי את השיר. ממש הרגשתי את חוסר האונים הזה שבהמתנה.