לילית היפה

ריח אלכוהול מעורבב עם בושם זול רדף את המקום ההומה באנשים. המוזיקה האלקטרונית החדשנית והרועשת הקפיצה את האנשים הרבים שנצמדו אחד בשנייה באופן שגרם ללילית לבחילה. ללילית הייתה יפה, יפה בנשים אם אפשר לומר. שיערה היה שחור, ארוך וחלק אשר הגיע עד לישבנה המחוטב. עורה היה בהיר וזה התאים בדיוק לאודם האדום והבוהק אשר היה מרוח בצורה מושלמת על שפתייה. עינייה היו אפורות, ריסייה היו עבים וארוכים אשר מסקרה שחורה ועיפור מועשן השלים את הלוק של השמלה השחורה, הקצרה והצמודה אשר את כל קימורי גופה חשפה. לילית נדחסה מבין האנשים אל הבר הריק. היא השאירה מאחוריה את ריחו המהפנט של הבושם היקר שלה.
"ומה אוכל להגיש לבחורה היפה?" בחור גבוב נצמד לגופה של לילית כשהתיישבה על כיסא הבר הגבוה והאדום. האורות המהבהבים הקשו עלייה לפנח את פניו של הבחור, אך היא יכלה לראות את עיניו האדומות ננעצות במחשוף שמלתה.
לילית פלטה צחוק פלרטטני, היא לא באה הלילה לחפש לה סקס זול, לא היום. הייתה לה משימה חשובה יותר, למצוא דם, לקחת דם, אבל לא בשבילה, בשביל המנהיג שכופה עלייה. "לא הפעם." היא העיפה את שיערה למאחורי גבה, חשפה לפניו את צווארה החיוור.
הבחור קימט את מצחו, "תני לי כמה שניות," הוא ליטף את פנייה החלקות, "תני לי לתת לך להבין שאת רוצה אותי." הוא לחש לאוזנה החשופה. צמרמורת ירדה במורד גבה של לילית. היא אוהבת את ההרגשה הזאת שגברים רוצים בה, היא אוהבת להיות נחשקת. אך מאוהבת, היא לעולם לא הייתה.
היא קמה על עקבייה השחורים והצמידה את שפתייה לאוזנו, "חמש דקות." היא נשכה את אוזנו קלות. הבחור עטף את מותנייה הצרות ובקצב הרמיקס הישן, מבין האנשים השיכורים, הוביל אותה אל כיוון חדר קטן שבו לילית לא הייתה מעולם למרות פעמים הרבות אשר ביקרה במקום הזה. "אל תנסה לעשות דברים אסורים. אני לא כאן בשביל זה." לילית נשמה לצווארו כשגבה התנגש באחד הקירות שבחדר הקטן.
"דארו." הבחור חייך ולילית קימטה את גבותייה הדקות. " שמי, אם תהית, דארו."
"אם כך, לילית." לילית נשכה את שפתייה, גרמה לדארו לחייך. הוא היה גבוה ממנה בהרבה, אך עקבייה לא חשפו זאת. שיערו החום הגיע עד כתפיו ושפתיו היו דקות וארוכות כמו קו.
"לילית." דארו אישר וליטף את גבה. "לא באתי לשכב איתך, אם רצית זאת או לא." הוא צחק והתחכך בגופה.
לילית עיוותה את פרצופה, בחורים לא רוצים בה דבר מלבד שימוש בגופה. "אז מה העניין?" היא הצמידה את ידה על החזה השרירי של דארו בניסיון כושל להרחיק את גופו מגופה.
"אני לא יכול לשקר, אם הייתי יכול הייתי עושה אתה מה ששנינו חושקים," הוא חייך ובגסות נישק לשפתייה של לילית, נשיקה ארוכה ומלאת תשוקה. "אבל אני לא יכול," הוא התנשף קלות והמשיך, "אז אני אסתפק רק בנשיקה."
לילית ליקקה את שפתייה. "לא יכול?" היא זקפה את גבתה. דארו השפיל את ראשו אל הרצפה השחורה ולקח מלילית צעד אחד, או שניים. הוא גיחך לעצמו, ידו חפנה את שיערו הפרוע. הוא הרים את ראשו במהירות לכיוון לילית. ניבים ארוכים ולבנים הציצו משפתיו הדקות. עיניו היו אדומות ובהירות, כאילו דם זורם באישוניו. הוא נשך את שפתיו והתקדם באיטיות אל לילית שנצמדה אל הקיר הקר. "פשוט תני לי קצת דם, לא כי אני רוצה, אני חייב." הוא תפס במותנייה ובמהירות הניח את ניביו על צווארה. אך לילית היא לא רק גוף, היא גם חכמה, ולא רק לפתות ידעה. היא התרחקה במהירות אל קצה השני של החדר המרובע, ואת ניביה להבנות חשפה.
דארו היה נראה משועשע, מה שאת לילית עצבן במיוחד. "ערפדית." הוא גירד בעורפו ורץ במהירות אל לילית. ידיו נצמדו על הקיר, לצד ראשה של לילית וגופו נשען, משאיר מרחק קטן מבין גופו וגופה. המוזיקה הרועשת חדרה מעבר לדלת, הוציאה את לילית אילו רק לדקה מריכוז. ואז, צרחה נפלטה מבין שפתייה של לילית. בדקה הזאת דארו נעץ את שיניו בכל החוזקה בצווארה החיוור והחלק של לילית היפה והמפתה. גופה של לילית נשמט על הרצפה. דארו מחייך אל גופתה של לילית, ובאיטיות יוצא מהחדר הקטן. משאיר את לילית היפה, היפה בנשים אם אפשר לומר, חסרת רוח חיים, כשצווארה נוטף בדם ופייה פעור, חושף את ניביה של לילית. לילית הערפדית.