לילות הקיץ החמים
בלילות הקיץ החמים… מה יקרה? אולי אני אשב במרפסת, אם אפשר יהיה לפתוח את התריסים. ואני אזלוג לי בעונג חולני על מרצפות הבית הלוהטות, כשהמפלצות והאלים נלחמים בחוץ על עקרונות עליונים. היא לא תבוא, אני חושב. ואני לא מחכה לה בכוחות האחרונים שנותרו בריאות שלי לנשימה. לחץ הדם נוסק, הדופק מואץ, והראש מסתחרר בחוסר-נוזלים, אני כבר רואה את התמונה. אם לא אשתה טוב, והרבה, הופה לבית-חולים במצב קריטי. שם אוכל לקרוא לאחות מיידל'ה. ולרופא משקפיים. ולהזריק לעצמי נוזלים דרך אינפוזיה כמו כשעשו לי ניתוח בגיל 7 בערך. עוד לא עברה לך הצלקת? ישאל הרופא אחרי שאבוא אליו שוב. לא התחתנתי, אני אגיד, והוא יצחק. אבל לא, אני לא אהיה בבית-חולים, כי אני אשתה הרבה, ואשתדל להיות ב-צל. ואצא מהבית בשעות הבוקר או הערב, למעט מקרים חריגים. ואשמע הרבה מוזיקה עם אוזניות לרענן גם את המוח, הרוח והמחשבה. אתה יכול להתערב על הפרווה שלך. ההורים שלי לא גידלו ילד טיפש. מתישהו אולי אני אבין משהו, ויהיה לי סחרחורת. ואחרי שאבין אולי אכעס, אולי אסלח, אולי אקלל, אולי אבכה. ואחרי זה אצא לעשן סיגריה במקומות אסטרטגיים של עברי, ואז אבוא הביתה שלי ואעשה הרבה מקלחת מים קרים מאוד. אני ראיתי שהציפו את הפרדס, ומים זה תמיד טוב. עדיף מרחובות מגורים צפופים או בתי-מלון או אכסניות מחליאות מסריחות ממצעים לא מכובסים. אחרי הכול – זו העיר שלנו, ופה אנחנו גרים, לא אלא שרוצים להתיישב כאן, ולא תיירים. ואני עוד זוכר שגנבתי משם תפוחים אדומים, עם אימא של חבר, שבטח אז הייתה צעירה, אבל לי לא נראתה צעירה בגיל 8. והיא לא עמדה מול הפרדסן, שצעק עלינו אבל בעיקר עליה, בתור מבוגרת שמסתובבת עם שני ילדים… היא איבדה את הראש. הסתובבה, והלכה.
תגובות (0)