החכם

אז, הנה אני. עומד לי ומשתמש בכספומט בשעות הלילה המאוחרות.
הכל חשוך, ומעליי פנס מהבהב ועל ידו ישב הומלס.
"יום יבוא…"
הוא מלמל מתחת לשפמו.
הוא היה מוזנח ומרופט וזרוק על שפת הרחוב מוצמד לקיר של בניין. לידו הייתה כוס ריקה.
"יום יבוא…!" הוא אמר שוב.
הוצאתי את הכסף והכנסתי לארנקי. מנסה להתעלם מהמשוגע.
הוא הושיט את ידו אל מכנסיי וצעק:"יום יבוא!" מיד קפצתי ממקומי וניקיתי את מכנסיי מהזוהמה שבידיו.
נאנחתי והכנסתי לו עשרים ש"ח לתוך הכוס.
הסתובבתי לכיוון הכביש ושמעתי מאחורי צחוק. הוא צחק!
פניתי חזרה אליו עם מבט מופתע.
"מה גרם לך לחשוב שאני צריך את הכסף שלך?!" הוא קם ממקומו, הביא לי את השטר, שלח יד לכיסו החצי קרוע, פתח את ארנקו והוציא משם כרטיס אשראי.
עמדתי מולו מבולבל. לא ידעתי מה לומר. כנראה שהאדם היה סתם מטונף.
"סליחה, פשוט חשבתי ש…"
"חשבת שמה? שאני צריך כסף? שאין לי עבודה?!" הוא קטע אותי. חייכתי במבוכה…
"מה חשבת?! שאני בן אדם שגר ברחוב?! זה מה שחשבת?! כן?!" הוא הרים את קולו וחששתי לחיי.
"כן…" עניתי במבוכה עם פנים למטה.
"טוב, אתה צודק!" הוא אמר והתחיל לצחוק.
"רגע…מה? אבל.." שאלתי אותו ועלה בדעתי שהאדם אכן משוגע.
"טוב, אני באמת גר ברחוב. עבודה וכסף יש לי. כן." הוא הסביר ופתח את החשבון שלו בכספומט מהכרטיס אשראי. הוא כמעט כתב את הסיסמא, ואז הסתובב אליי ואמר:"אל תסתכל!". אני עצמתי עיניים והסתובבתי לכיוון אחר.
"הנה" הוא פתח את החשבון ו…להפתעתי… היה בחשבונו כשני מיליון דולר. לא שקל. דולר!
חייכתי וטפחתי לו על השכם "אז, למה אתה גר ברחוב?" -לפני שענה לי, הוא זרק את ידי מכתפו וצעק:"מקודם כשחשבת שאני חסר-כל פחדת אפילו שאתה חלילה תתלכלך מהנגיעה שלי במכנסיים שלך. עכשיו כשאתה מגלה שאני מפוצץ אתה מושיט ידיים?!" הזעיף פנים.
"סליחה…" הצטערתי ואפילו אני הרגשתי צבוע ומגעיל.
"אני גר ברחוב כי אני רוצה" הוא סינן מפיו. הסתכלתי עליו כלא מאמין.
"אתה…רוצה?" ניסיתי לחדד את דבריו שיבין עד כמה מטופש הוא נשמע.