לדבר עם דה וינצ'י

הזמן…המצאה כל כך מוזרה של בני האדם. אולי תופתעו, אך המשפט הצחיק אותי. המצאה של האדם? גם אם כן, הזמן הפך ממזמן לשליט.
"להגיש את העבודות, אין זמן!"
"כמה זמן את כבר מתקלחת? הכנרת מתייבשת!"
"בייביסיטר משש עד תשע? סגרנו,"
"עוד חודשיים יש לאחותי יום הולדת!"
כן, המצאה של האדם, המצאה גאונית.
ואתם, פעם חשבתם על הזמנים האחרים? חשקתם לנדוד בין התקופות השונות? להכיר פנים חדשים?
אני כן…לא סתם חשבתי, הייתי בטוחה כי נולדתי בשוגג בתקופה זו, כי הייתי אמורה להיוולד במקום ובזמן אחר לגמרי. ישנן כל כך הרבה תקופות בהן הייתי רוצה לבקר ולהתקיים, הרנסנס, ימי הביניים, ימי ההיפיים, שנות ה70 וכיוצא בזה מכל מיני סיבות מגוונות…ומה עם אותה ההיסטוריה? האם לאונרדו דה וינצ'י, האמן המפורסם שחי בתקופת הרנסנס, בעידן המתחדש, בהיפתחות האדם לתרבויות שונות, לחשיבה אופציונליות ולדרכים פוריות, היה רוצה להתחלף עמי?
חברה טובה אמרה לי בתגובה לכך כי "איך אפשר לרצות משהו שלא מכירים?"
אני מסכימה עמה…
אך עצם הרצון שלהם לפרוץ את הגבולות, להתחדש, להמציא, להשפיע, לשנות הוא למעשה קריאה סמויה לבואו של העתיד, או למראית עינינו- ההווה.
ומה אם הייתי יכולה לשוחח עם אותו אמן מפורסם…מה הייתי אומרת לו? הייתי מספרת על כל התגליות של המאה? כן, אני בטוחה. ומה היה עונה לי? האם פיו היה נשאר פעור למשך עוד שעה עגולה? או שמא היה מתאכזב קלות?
אני יודעת עליו כל כך הרבה, האם היה רוצה לשמוע גם על חיי?
ואולי, הייתי מספרת לו על מצב העולם, על המלחמות הרבות?
ועל המעשים הקטנים מלאי האושר שביום-יום?
מה היה אומר לי אז?
האם עדיין היה רוצה להתחלף עמי?