לב הזכוכית

היו היתה פעם ילדת זכוכית קטנה. קרה מקרה מוזר עם אותה ילדה ולב הזכוכית הקטן שלה היה מחוץ לגופה. לא הייתה עם זה שום בעיה, זה רק היה קצת מוזר. אך הוריה שמרו על ליבה השביר בדבקות והיא גדלה והתפתחה באושר ובאהבה.
כאשר החלה ללכת לבית הספר, החליטו הוריה שהגיע הזמן שתדאג לעצמה ונתנו לה לשמור על ליבה הפועם. היא היתה אחראית ושמרה עליו מכל משמר כך שזה הסתדר בסדר גמור.
לאחר שלוש שנים בבית הספר, התחברה ילדת הזכוכית הקטנה עם ילדה קטנה אחרת והחליטה לתת לה למשמרת את ליבה. גם זה היה בסדר, כיוון שכל יום אחרי בית הספר הלכו שתי הילדות יחדיו לביתה של הילדה וכך נשמר ליבה של ילדת הזכוכית.
שלוש שנים נוספת הסידור הזה עבד מצויין והילדה שמרה היטב על ליבה של ילדת הזכוכית, שבטחה בחברתה בכל ליבה.
הגיע היום ושתיהן סיימו את בית הספר היסודי ועברו יחד לחטיבת הביניים. ילדת הזכוכית חששה מעט מהמעבר, אך אמרה לעצמה בליבה כי היא בוטחת בחברתה ועל כך חשבה שיהיה בסדר.
כבר ביום הראשון ללימודים החזירה הילדה לילדת הזכוכית את ליבה כשהוא שבור לרסיסים והלכה להסתובב עם בנות חדשות שהכירה מהכיתה.
לא עבר זמן ונערת הזכוכית שלנו הצליחה לחבר חזרה את כל החלקים של ליבה המנופץ, אך התיקון לא היה טוב כל כך וכאב עוד שנים נוספות.
בשנתה האחרונה בחטיבה היא התחברה עם נער שחיבבה, אך הוא מיהר לקחת ממנה בכוח את ליבה הדואב ורק הזיק לו עוד יותר.
בחופש שאחרי אותה השנה, גמלה ההחלטה בליבה של נערת הזכוכית היפה והיא ישבה בשקדנות, טיפלה ותיקנה את הלב הכואב. התוצאה השביעה את רצונה- כמעט כבר לא ראו את הסדקים והשברים ורק היא ידעה שהם היו שם פעם.
כך עברה עליה שנתה הראשונה בתיכון, וגם בשניה הסדקים רק נשתפשפו והתאחו עוד יותר, כך שאפילו לעיניה המחפשות הם כמעט ולא נראו. היא אף הכירה חברים חדשים שעזרו לה ללטש את ליבה הזוהר ולהחליקו.
בחורף של שנתה האחרונה בתיכון זה קרה. היא בדיוק נתנה לחבר קרוב לעזור לה במירוקו של הלב הפועם, כאשר הוא ראה שיער אדמוני מתנופף שקרא לו. באחת, הוא השליך את הלב הפועם ורץ אחרי הלהבה החולפת.
עד שהנערה הקטנה הצליחה לאסוף את השברים המבריקים עברו שעות לא מעטות, ואף שחברותיה הטובות ניסו בכל כוחן לעזור לה להתאים את החתיכות, התהליך לקח זמן רב ולא הוכתר בהצלחה יתרה.
כך היא סיימה בהצלחה את התיכון והמשיכה ללימודים נוספים, כאשר ערב אחד בא אותו הנער וביקש מחילה. אך כוונתו לא היה כה תמימה והוא חפץ לא רק בסליחה, אלא גם בלב הזוהר ששבר.
המאבק לא היה קל, אך נערת הזכוכית שלנו כבר היתה מתורגלת ולא אפשרה לו כלל להתקרב אל ליבה הפועם ובסופו של דבר שילחה אותו לדרכו בנחישות.
מאז ועד היום אמיצים במיוחד ניסו עוד מספר פעמים לשבות בקסמים את הניצוץ הנסתר הזה שנמצא בתוך לב הזכוכית, אך נערתנו הגנה עליו מכולם וסירבה להיפרד ממנו שכן חששה שישבר שוב והפעם לא תצליח לתקנו.
זה לא שנערת הזכוכית הייתה חסרת לב, להיפך- היא אף ניסתה פעם נוספת לתת את ליבה היקר לאחד שסמכה עליו במיוחד, אך הוא סירב לקחת על עצמו את כובד האחריות.
כך נגמלה ההחלטה הסופית כי לב הזכוכית ישאר קרוב אליה עד שתמצא אחד שלא יהיה בליבה ספק כי יוכל לטפל באוצרה כראוי.