לבד
צהריים. רוח קלה אבל נעים בחוץ. שמש בוהקת כאילו כבר בקיץ. אבל זה לא. אני יוצא החוצה ואין אף אחד. כדאי שאני אסביר את עצמי טיפה. היי, קוראים לי לואיס, אבל אתה יכול לקרוא לי לו, ככה החברים שלי קוראים לי. או קראו לפחות.
הסיפור שלי מתחיל ככה:
לפני שבועיים, היה לילה קשה. גשם חזק, ברקים, רעמים, ובעיקר, רעש. שיחקתי במשחקי מחשב שלי כי לא הצלחתי להירדם. הרעש מבחוץ היה חזק ביותר. בסופו של דבר, נכנסתי למיטה ועצמתי עיניים. אבל האם נרדמתי? ממש לא. איך אפשר לישון עם רעש כזה. אחרי שעה שאני בהיתי בתקרה החלטתי לצאת החוצה. לבדוק מה קורה. התלבשתי, שמתי מעיל ויצאתי. ניגשתי לדלת, מחכה לגרוע מכל, אבל לא ידעתי מה מצפה לי.
פתחתי את הדלת ואיכשהו, בחוץ אין ברקים, אין רעמים, אין גשם! ובנוסף, זה לא אמצע הלילה. הייתי מבולבל. והאמת, גם טיפה מבוהל. מה לעזאזל קורה כאן? לא. במקום גשם ולילה, אני פותח את הדלת ובחוץ יש שמש, אמצע היום, ויותר מזה, שקט מוחלט. אין זכר לאיש. יצאתי לבדוק מה קורה ואיך שאני צועד מחוץ לדלת, היא נטרקת מאחורי.
השמש שורצת בחוץ כאילו אנחנו בעיצומו של הקיץ, אבל היום ה-6 בינואר. אני יוצא ואין אף אחד. המסעדה ששורצת לקוחות ריקה יותר מהבטן שלי. זה מזכיר לי, אני די רעב. אני מנסה לפתוח את הדלת של הבית, אבל היא לא נפתחת. אני נכנס למסעדה, לבדוק אם היא פתוחה. הדלת פתוחה אבל אין שם אנשים. אני מחליט להיכנס למטבח ולקחת לי משהו לאכול, אבל מחשבה אחת לא יוצאת לי מהראש: מה קורה פה? אני מנסה להיכנס לחנות אחרת כדי לבדוק אם אני יכול להיכנס גם לשם, וככל הנראה אני כן. אני נכנס ואני לוקח כל מיני בגדים שמצאו חן בעיני. אני חייב להודות, זה די מגניב.
וגם ככה נראו הימים הבאים. אני יכול להיכנס לכל מקום שבא לי, לקחת מה שאני רוצה ואין אף אחד שיגיד לי משהו בנושא. עכשיו אתם מבינים איך הגעתי לפה. אבל אפילו שיש כמה יתרונות, אני מתחיל להרגיש מאוד בודד, וגם אני לא מבין למה כל זה קורה. איפה כולם? למה אני לבד? האם אני חולם? ואיך זה שאני יכול לפתוח את כל הדלתות חוץ משל הבית שלי? יכול להיות שכולם שם?
תגובות (1)
ראשית, "מר פלייר", ברוך בואך לאתר.
אתה מוזמן להגיב על סיפורים של אחרים, וכך נכיר אותך יותר. כתוצאה מכך, תזכה ליותר צפיות לסיפוריך, ואולי גם לתגובות.
שנית, כדאי לדעתי לשייך את הסיפור לסוגת 'פנטזיה'. הכותרת 'לבד' בשילוב 'סיפורים מהקופסא' משדר משהו דיכאוני, שאינו תואם את הסיפור.
שלישית, האם זה כל הסיפור? האם זה פרולוג?
הסיפור כתוב טוב, מעניין, מסקרן, ומשאיר טעם לעוד.
רביעית, קצת זיגזגת בין זמן הווה לזמן עבר. שניהם בסדר גמור, אבל כדאי להיות עקבי. בחר מהו הזמן המועדף עליך, והתמד בו.
חמישית, עימוד ופיסוק נהדרים! כך כותבים סיפור.
מה שמחזיר אותי אל הסעיף הראשון – אתה מוזמן לשתף אותנו בכישרונך על־ידי תגובות.
שישית, יש מקום לשיפור בעברית. אם תהיה מעוניין – אפרט בתגובה נפרדת.
שביעית,
אני לא גזען, אני שונא את כולם.