לאהוב ללא תנאים

"למה את בוכה?" שאלתי אותה. עיניה, שבדרך כלל היו בצבע כחול צלול, היו עכשיו צבועות באפור, כאילו הים בוכה בהן בעצמו.
"אל תבכי," עטפי את גופה בזרועותיי וחיבקתי אותה חזק, קרוב ללבי. יכולתי להרגיש את דפיקות ליבה.
הן תאמו לקצב שלי. "אז את רוצה להקשיב?" שאלתי. היא לא הביעה שום רגש שונה או עשתה תנועה כלשהי. רק עיניה בכו.
"את לא באמת חושבת שאני …" אמרתי ולא סיימתי את דבריי. כן, הייתי שיכור באותו יום. לא, אני לא זוכר את כל הפרטים. אבל זה לא אומר שאני באמת…
"אז אתה בעצם טוען שלא שיקרת? שאתה 'חף מפשע' ?" קולה, שהיה בדרך כלל קליל ומתנגן, היה עכשיו כבד וטעון. היא הביטה בי ולא משנה מה היו רגשותיי באותו רגע, הכל נעלם.
פתאום הרגשתי ריק מרגשות. המבט הזה שהיא נתנה לי, כאילו שאנחנו שני זרים שפגשו זה את זה ברחוב.
"אנ.. אני.. מ-"
"אתה רוצה להגיד שהיא סתם קפצה עלייך, נכון שהיא-" התפרצה עליי ועצרה את עצמה. כן, טיפש שכמוך, זה מגיע לך.
"אני הלכתי היום ל'אבא'," אמרתי ביובש. אני דווקא כיוויתי שהדברים יואמרו ברוח טובה, ולא בתור אופציה אחרונה.
"מ.. מה..? למה?" שאלה בהפתעה. היא הרימה את ראשה לעברי. אוף, מה עובר עליי?! אני כבר התרגלתי… אבל אני עדיין מרגיש כך כל פעם.
"רציתי תשובה מאושרת מהם. ממנו. שהוא מרשה את ההצעה שלי.." נהייתי נבוך פתאום. אני עדיין לא מאמין שבאמת ביקשתי את זה ממנו, אחרי הכל, היא קטנה ממני בכמה שנים, אבל אני רוצה להיות איתה. היא עושה אותי מאושר, מוציאה אותי מהבדידות והרחיקות שאני נמצא בה בדרך כלל.
"ו.. אממ… מה הם אמרו?" בתוך עיניה היה ההבעה המוכרת של סקרנות, כמו שיש לה בכל פעם שאני מספר לה משהו חדש. עם היא לא הייתה כל כך חמודה אני הייתי צועק עליה. לפני שנייה היא חשבה שאני בוגד ועכשיו היא מתנהגת כאילו הכל כרגיל! אוח…
הלחיים שלי בערו כשאמרתי את המילים שהיא -ואני- רצתה לשמוע. "הוא אישר את זה. הוא אמר שאיפשהו הוא תמיד ידע את זה.."היא קפצה עליי ואני נפלתי על השטיח המרופד. השטיח שהיא סידרה יפה בשביל החתולה שלי -שלנו- נאו.
המבט המאושר על פניה אמר לי הכל. הסביר ללא מילים את כל הגעגוע שלה…
קרבתי את ראשי לעברה ונתתי לה נשיקה מהירה. היא הופתעה והניחה את אצבעותיה על פיה, כמו שהיא עושה כל פעם. לחייה היו סמוקות קצת ואנחה קטנה יצאה מפיה כשנשקתי לה שוב…

"אז עכשיו אנחנו יכולים להיות ביחד בלי בעיות, נכון?" שאלה תוך כדי שהיא נשכבת לידי. מכסה את שנינו בשמיכה.
"כן," אמרתי וחיבקתי אותה. "הרי לא חשבת שאני יתן לך לברוח, נכון?" אמרתי בשובבות. ראשה נח על הכרית לידי ושערה התפזר כמו כתר סביבה.
"לא… לא חשבתי. ידעתי שאתה אוהב אותי." היא אמרה לי. ליבי עוד שנייה וקפץ ממקומו. קטנה ושובבה, חשבתי לי וקירבתי אותה עוד יותר אליי, עד שלא נשאר אפילו רווח בנינו.
"ממ..מה.. אתה.." גמגמה. היא התחילה להסמיק ואני רק צחקתי. "למה אתה צוחק?" אמרה לי בטון נוזף.
"זאת אשמתך. את כל כך חמודה." אמרתי בין צחקוק לצחקוק. "אני לא יכול נגדך, פשוט לא." עניתי למראה פניה המתחננות. "לפעמים את כמו נאו, את יודעת. מצטנפת לך באיזה פינה רחוקה, מתחבא ממני כשאני קורא לך.." היא השמיעה ציפצוף קטן והחזיקה את ידיה ליד אוזניה -כמישהי שיודעת מה עומד לבוא- חייכתי למראה התנועה הזאת. ממש כמו חתול קטן שמחזיק את אוזניו בכפותיו. או במילים אחרות, כמו נאו.
"לכי לישון. יש יום ארוך מחר…" אמרתי לה. אני אוהב לצפות בה ישנה, אבל עכשיו עוד יותר, כי עכשיו, עכשיו אני יכול לאהוב אותה ללא תנאים. ללא חשש שמישהו יגלה על כך…
חיבקתי אותה ברכות בעודה ישנה ונרדמתי גם אני, עם חיוך על הפנים.