כשזיכרון שכחה את יעקב

בסי.אנ.אנ דיווחו סופית, זיכרון שכחה יעקב..

יום שבת בבוקר חודש יוני אמצע החודש, אמצע השנה ושלמה ארצי ממתין לבוא החום של יולי אוגוסט..
אני בניגוד לשלמה מחליט לא לחכות ומתארגן על הפק"ל של הקפה והסיגריות, בודק שלא שכחתי גפרורים כי נהרסה ההצתה האלקטרונית של הפק"ל, יוצא מהבית ומתקשר לידידי הנרקומן..
הצומת במרחק 200 מטר ממני, 150 לפני אני נזכר שלא כיביתי את הבוילר, אני משאיר את הציוד ליד תחנת אוטובוס ורץ חזרה, הבוילר דולק בצורה מאיימת, נראה מאוכזב ממני, אני מכבה אותו ומקבל צלצול מהנרקומן "נו איפה אתה יא אללה שלך אמרת אתה בצומת לא?", "כן נו תיכף שם" אני מגלגל לעברו והוא מצידו מנתק. הגעתי לצומת והבנאדם לא שם, ידעתי, הוא בבית! זה טריק כזה שלו לזרז אותי מהבית ואז אני אגיע בזמן, בן זונה..

אני מזהה את הלנד קרוזר הנוכלת שלו מרחוק, עוד שתי כיכרות והוא כאן. אני שורף את הניילון של הנובלס, מוציא סיגריה ומדליק. הוא הגיע ואני נכנס לרכב, נושף עליו את העשן.. "בצומת אהה יא זין", הוא צוחק.
החלטנו לנסוע דרך מטעי הבננות ואז לחתוך דרך הקיבוץ, אני שם דיסק של הפינק פלויד, משהו ישן, צדו האפל של הירח..
עוד בבננות הדלקתי סיגריה נוספת אחת לי ואחת לו, "תגיד מה עם הנקבה ההיא מאתמול חברה של הילה? שמעתי היא מזדיינת אש", אני צוחק והוא לא נשאר חייב "אתה לא מוכן לוותר על הפחד הזה שלך של להצליח אהה.." הוא מצחיק אותי עם התיאוריות על הפחד הזה של להצליח, הוא צודק. אתמול באמת הייתה לי הזדמנות, אם לא הנזלת הייתי מאושר עכשיו..

"בצומת פוריידיס קח ת'שמאלי, תמשיך איתו עד בת שלמה ואז ימינה על שביל עפר כל הדרך 500-600 מטר" אני משנן לעצמי את מה שאריק אמר, ידידי הנרקומן מתחיל לטפוח בחוסר סבלנות על ההגה, מדהים אותי כל פעם מחדש החוסר קצב של הבנאדם, "בונא אני מכיר ת'מקום, היינו כאן במסיבה של אפרת ההיא מהתיאטרון, חברה של קלינטון ת'לא זוכר?" באמת שלא זכרתי, טוב אולי בגלל האלכוהול של אותו לילה, "בטח זוכר היה פצצות לפנים".
בהמשך אני מזהה את הירידה של העצים אני אומר לידידי הנרקומן לעצור בצד. הוא דופק ברקס, "לא, לא כאן אידיוט, סע עוד כמה מטרים.." הוא נוסע, ממשיך, אני לא מוצא את זה, פאק נו שיט, זה אמור להיות פה!!
שאריות של נוזלים כימיים מאוד חזקים מאתמול… הוא נרגע. אני צוחק.
"מזה צריך להיות?" הוא לא עונה עכשיו תורו לצחוק.. "כמה בכלל לקחתם אתמול?", אני עוד לא מסיים את השאלה והוא כבר מסמן 3 עם היד. מטורף אתה, מטורפים אתה ויניב פומפה באימא שלי..
הגענו, עצרנו, ירדנו מהקרוזר הנוכלת.

אני מהדק את הסנדלים בזמן שידידי הנרקומן פותח את הבגאז' ומוציא את הציוד, דרך קשה, שביל סימון שחור 50 מטר ירידה מעצבנת וכל שנייה ברקס עם הרגליים, אני שונא ירידות, בכלל, גם במיטה.
….טוב לא באמת במיטה..? !
אני חוזר אחורה לעזור עם הציוד, לוקח את התיק הכבד, עבדכם הנאמן הוא רבאקיסט מלידה, פלס"רניק..
המשקפיים נופלות לחצי הדרך לעיניים ותנועת ראש קלה משלימה אותם, עכשיו כבר שומעים את רעש המים.. "אריק אמר שעמוק מספיק, אני קופץ מהצוק, אתה שומע?" ידידי הנרקומן מהנהן, אין לי כוח לדבר עכשיו, הוא צריך לדפוק עכשיו כמה שאכטות לסדר קצת ת'עניינים של ליל אמש הכל מסובך לו בראש.
אני מעיף ת'סנדלים, פושט את החולצה ותולש את המכנסיים, דופק ריצת אמוק לכיוון הצוק, צועק לידידי הנרקומן שעכשיו כבר עם אישונים מעט יותר מפוקסים, גדולים, עמוקים, מזה משנה מה העיקר ש"תכין קפהההההה!!!"..

בדרך למעלה אני מתפרץ בטעות למחששת סיגריות של קבוצת תלמידי תיכון שמתחבאים מהמורים, כולם כאלה תמימים, הבנות מדהימות אולי בכיתה יב'? יב' זה גיל 18 לא? אני בן 20.. טוב אני מחליט להמשיך בריצה, קורץ לכמה מהן ומקווה שיראו את הקפיצה שלי.
עצרתי כשלא היה יותר לאן להמשיך, לעצמי אמרתי גם איתו נצטרך להתמודד..
הלב בהילוך רביעי, 19 מט"ש, מטר לשנייה מלמעלה ועד למטה אני רואה סלעים חדים, משוננים מחייכים אליי מלמטה, אנשים צועקים משוגע, אני מחזיר חיוך בנימוס מרים ידיים, עוצם עיניים, פורש כנפיים.

ניתוק מגע, חתירה למגע, צוות חרטוקה משוגע.