כשקפאתי בחום

נעלבתי בשם חברי המשוגעים כשהוא אמר שאני ניראה כמו משוגע, כשהוא אמר שיש בית משוגעים קרוב-ליד המרכז המסחרי הזה, כשהוא אמר שאני יכול ללכת אליו.
אבל צחקתי עם כולם, מטה את ראשי כך שהקפוצון יכסה יותר את פני, מהדק את הסווצר הענקי לגופי. נרעד
כולם המשיכו לדבר: רונית קשקשה על הטיול שהיא תכננה למחר; הליכה ומפלים. מלמולים. קרן לא התרשמה : 'ארבע שעות בחום כדי לראות שתי זרזיפי מים?'
עוד מלמולים
ואז גיא נכנס לחדר, עם ארטיק וורוד ונוטף. 'תוריד את המעלות!' הוא אמר לו 'ארבעים מעלות בחוץ, המזגן פשוט לא מקרר'
אח"כ הוא חייך והביט בי: 'תרצה ענבים? יש כאן ענבים מדהימים לא טע–'
'לא, תודה' מלמלתי וחייכתי אליו.
מהרתי להיפרד ממנו ומכולם ולעזוב, מחבק את עצמי חזק באצבעות קפואות. אצבעות קפואות, אצבעות קפואות
מחשבות על ענבים עשו לי בחילה וגם אם לא רציתי- נעלבתי. נעלבתי: כמו קור שעוטף את החזה,
לאט, לאט, לאט