כשנגמר, אז נגמר
כשהבנתי שזה נגמר,
חיכיתי.
להשתפכות,
לשברון הלב,
לכאב שכולם מדברים עליו,
אבל במקום,
הייתה שלווה.
לא דמעות,
אף לא אחת,
גם לא עצב,
או כעס.
כלום.
היום,
אני מבינה את הסיבה,
הרי לפני כבר הייתה לי תחושה.
ידעתי שזה הסוף,
הרבה לפני שהגיע.
תגובות (1)
לפעמים זה מה שצריך לקרות ואולי בגלל זה הכאב לא שם.
אני לא חושבת שיש בזה הרבה נחמה לדעת מראש, כי החשד או הידיעה עדיין פוגעת (לדעתי), אבל הרמזים יכולים להכין אותך נפשית לסוף.
כמה קצר ומקסים. במעט מילים הצלחת להעביר כל כך הרבה סוגים שונים של רגשות. כתיבה מדויקת.
כואב לי על הדמות אך אני גם מתרגשת בשבילה שתתחיל בדרך חדשה שתעזור לה לפרוח.