כשכולם

כולם רצים קדימה- מכירים אנשים חדשים, מתחילים קשרים חדשים, מכירים, מטיילים, מגלים, עובדים, מעשנים, שותים, עוברים דירות, לומדים, מסיימים. ורק אתה תקוע באיזו נקודה חיוורת בזמן, אומר לעצמך,גם הפעם הזאת, שעוד מעט, רק עוד קצת קצת,כבר גם לך יהיה את כל זה.
זה יגיע לבד, גם אתה תכיר אנשים, תגלה מקומות חדשים,גם לך תהיה זוגיות. הנה זה מגיע, הרי זה חייב להגיע מתישהו,ככה העולם עובד לא?
עוברים עוד יום ועוד שעה ועוד דקה, והכל של אמא מתערבב עם הכל שבפנים- אולי זה בעצם אתה?
אולי אתה זה שעומד לבד בזרם עצום של אנשים, רחוב סואן שבו כולם מלבדך מתקדמים? הרי מישהו בעולם חייב להיות שונה מכולם, נכון? אולי התחושות שלך בעצם צודקות, אולי אתה חריד ומוזר, ומשהו בך מונע מאנשים לרצות להתקרב, אולי כל מה שסיפרת לעצמך כדי להרגיש קצת יותר טוב באמת היה שקר. אולי כל זה לא נועד לקרות לך. אולי לא תכיר אנשים, תתחיל מערכות יחסים, תעבור דירה, תקים משפחהץ אולי אתה זה שלא נועד לזה.
אולי זה בסדר?