“המכתב הרביעי”

איך להסביר לך שתסבירי לו מה אני חושבת,
אני תמיד עסוקה בלחפש סיבות לברוח, ואז כותבת.
כותבת לך, איי שם מהכיתה,
באמצע השיעור, שכולם מתעסקים במתמטיקה.
אני מניחה שלא ידעת באמת מי אני,
בסך הכל הכרת רק את הכתב שלי.
הכתב הזה, ששלושה מכתבים היתווצרו ממנו,
הכתב שידע שלאחר מכן הוא נשלח לשם,
כי רק שם יאמינו בו.
הכתב שהאמין שהמקבל יבין,
יבין שלפעמים הכוח של הכתיבה מסוגל יותר להפעיל.
אני לא מסוגלת יותר לשמור בסוד,
מי אתה המנהל? איך פרצת את הקוד?
הקוד של הכספת שבתוכי,
ששומרת בתוכה הכל באופן מידי מסתורי.
אז גלה לי את הסוד, איך ידעת אותה לפרוץ?!,
כי גם אנשים שהיו איתו שנים לא ידעו את הקוד.
אז הנה אני באה אליך במכתב הרביעי,
בכוונה שתראה אותו רק אחרי כמה שנים.
אני רוצה להביע כלפיך את תודתי,
תודה אמיתית שמתכוונת לכל אות באוויר.
יש לי גם בקשה קטנה, בעצם אולי קצת גדולה,
אך אני מאמינה שבשבילך היא תהייה קלה.
אך לפני אני רוצה לבקש מחילה.
אני מצטערת שמידי פעם טעיתי,
שחשבתי לגביך דברים שעליהם בסוף הצטערתי.
שלפעמים העדפתי לא לשמוע,
שבחרתי להאמין לשמועות שעלולות לפגוע.
אז באמת סליחה!
והבקשה היא : שפשוט תסלח…