כנופית הזבל- פרק 2

״טוב, מי בעד ללכת למסיבה?״ שאל דן. אף אחד לא הרים ידיים.
לפיןי שמצביעים, איזה מסיבה?״ שאלה ספיר. ״פותחים מועדון נוער.״ ענתה לורן שתמיד ידעה הכל.
״אה, אז אני מרימה יד!!״ חייכה ספיר והניפה את ידה לגובה. ״תצטרפו אלי?״ ביקשה מכולנו. אם אני ירים יד, אני אהיה נגד דן וזה לא טוב! נענענתי בראשי והיא הרכינה את ראשה. ״מי נגד?״ שאל דן והניף את ידו, לורן, תומר ואני הרמנו את ידינו איתו.
״הוחלט, לא הולכים!״ אמר דן והסתכל על ספיר בכעס. ״הם לא מקבלים אותנו ספיר. למה שנקבל אותם?״ דן שאל והסתכל על ספיר שהרימה את מבטה בכעס. ״מפני שמישהו צריך לעשות צעד ראשון! מאז שאני בת 10 אני אתכם, רק אתכם, אולי אני רוצה עוד חברות נפש? אולי אני חבר, חבר אמיתי לא ידיד! הבנתם?! תצאו מהבועה שלכם!״ ספיר כל כך כעסה שהיא בעטה בספוג הצהוב משהו שלא עשתה מעולם ואז, ואז יצאה בכעס מהחדר האפור. הדלת נסגרה מאחוריה בחריקה. כולם הסתכלו על דן. לורן הרימה רגל על רגל ופתחה את האייפון שלה. היא גיחכה מאיזו תגובה וטקטקה במהירות על המסך בחזרה. ״אם את מתכתבת?״ שאלתי. ״זה עניינך?״ שאלה בחזרה, ממשיכה לטקטק במרץ. ״אני חברה שלך.״ הסברתי. ״גם הוא.״ ענתה. כולם הסתובבו אליה. כל הבנים נמצאים בחדר, מי זה הוא? ״מי?״ שאלתי לוודאות שזאת אכן תשובתה. ״דויד, הוא כזה מצחיק! הוא אומר שרני מותק מבפנים ואתמול הלכנו למסעה והוא פשוט היה מדהים, הלכתי עם שמלה, קולטת דבי? הייתי צנועה, חחח…״ היא צחקקה ואז הרימה את מבטה מהאייפון וגילתה שלא רק אני מסתכלת עליה. ״בגלל זה לא באת אתמול לראות ת׳משחק שלי ושל תומר?״ דן נשמע נעלב. ״בגללו?״ שאל שוב. ״כן!״ ענתה. ״את יכולה להצטרף לספיר.״ אמר לה. ״אני לא רוצה, אני לא חייבת לחיות רק עם 4 אנשים בסדר? אתם צריכים להבין את זה.״ אמרה לדן. ״טוב אני הולכת למצוא את ספיר.״ אמרתי ויצאתי החוצה. תומר הצטרף אלי. לורן ודן נשארו לריב בפנים. ״איפה את חושבת היא תהיה?״ שאל תומר, מנתב את דרכו בין הקוצים והשיחים. ״בבית.״ עניתי. בימי שלישי הוריה לא בבית ותמיד כשמסיימים בחדר האפור היא הולכת הביתה. ״אז נלך אליה?״ שאל כשראה אני הולכת לכיוון אחר. ״לא, שיקרתי. אני רוצה לחשוב.״ עניתי. משכתי את שיערי כדי להדק את הגומיה לראשי ושרכתי את שרוכי נעלי. ״הגופיה שלך.״ המביעה תומר על הכתפיה שנפלה. ״תודה.״ עניתי והרמתי את בכתפיה השחורה למעלה. הוא בעט באבן ונעצרנו. ״את חושבת שספיר צודקת?״ הוא לחש, העיקר שדן לא ישמע. ״אולי.״ עניתי. אולי…