כלכך הרבה דברים

אני רוצה לצעוק
רוצה לזוז
אין שום מטרה,כבר נשרף לי הפיוז
תקועה בתוך כלכך הרבה כבלים
ניהיה כבר חשוך
זה כבר לא נעים
תפסיקו
תפסיקו לצחוק
תפסיקו לשפוט
מרוב כל הצחוקים כבר בא לי לבכות
להוריד את המסיכה ולחשוף את עצמי
אבל מי אני?
המסיכה נהפכה לחלק מחיי
חיים, עד מתי?
נמאס לי מהכל נמאס לי מכולם
בידיעה שהחיים לפניי, אני גומרת את זה עכשיו
לוקחת את הסכין כמעט כבר מסיימת
אבל אני לא עושה שום מעשה כי אני לא חושבת
אני רוצה למות כלכך חזק
רוצה להוריד את המסיכה לחשוף אותי ולעשות את זה עכשיו
אבל אני בוכה ומסתגרת
בלי ידיעה
מוקפת בים של דמעות ושתיקה