כלואה בין סורגים.

היא תמיד הייתה כלואה שם, בין הסורגים.
מנסה לשרוד על פתיתי הלחם.
היא חיפשה דרך חיים שם, בין קירות המתכת.
מנסה לשרוד על הבדידות הכואבת.
כשנשמעים רעשים היא קופצת,
כשנשמע קול, היא מחייכת.

בין הקופסה המתכתית היא מנסה לנשום,
מנסה לשאוף.
היא סופרת את שערותיה בידיים וברגליים,
חושבת על השניות שנשארות.
חסר לה עוד כמה זמן והיא משתחררת.
היא תוכל לראות את השמש
ולראות את היופי שבחוץ.

השמיים יהיו פרוסים לפנייה,
והציפורים יצייצו באוזנה.
היא סוף סוף תאכל כמו שצריך
ותדאג להיגיינה שלה.
היא סוף סוף תראה את משפחתה,
המחכה לה בבית מזמן.

אך חסר, יש עוד זמן.
לבינתיים היא יושבת בלי מעשה,
מחכה לסוף.