כולנו כאחד.

כאשר אתה תינוק,
מרימים אותך,
משחקים איתך,
מצחיקים אותך,
מאכילים אותך.
אתה אמור להוקיר תודה,
מדוע?
הדברים האלו?
גורמים לך לגדול,
ככל שאתה גודל, כך גם הורייך,
גדלים ומזדקנים.
שיערו של אביך הופך ללבן,
פנייה של אימך נהפכות לקמטים,
ואתה?
מתבגר,
נהיה לך שפם, זקן, גוף שרירי,
אתה מתחיל להרגיש בנוכחות הזקנה של הורייך.
הורייך עוברים לכיסא גלגלים,
ואתה מתחיל לטפל בהם,
לקלח אותם,
להאכיל אותם.
החיים?
הם בעצם כמו גלגל.
פעם, מטפלים בך,
ופעם, אתה מטפל בהם.
בעצם?
כולנו מתחילים ומסיימים ככלום.
כלא היינו,
רק זכרונות,
תמונות,
ודברים מיזעריים,
כולנו?
הגענו והולכים כגוש אפר,
ככלום.