כולם זונים

הלילה שלה מת עוד לפני שהוא התחיל. הוא לקח אותה הביתה שלו אחרי ששניהם שתו מלא וודקה וצ'ייסרים ועוד מיני זבלונים שאנשים שותים כשהם רוצים לשתות. אל תשכח את האורנג'דה ואת הקינלי והשוופס שפעם היה גם קולה "עם טיפת לימון." האבא שלו היה נכנס לחנות ואמר שהוא מבקש את הקולה עם טיפת הלימון, והמוכרים בחנות המשקאות הקלים צחקו, ואמרו לו "אין דבר כזה," תקנה קולה רגילה ותשים בה לימון. והאבא שלו היה מתרגז, ואומר שבטוח שיש דבר כזה, הרי רק לפני שבועיים הוא שתה דבר כזה, ולמה הם אומרים שאין אם יש. מה, הם עושים ממנו צחוק? שום צחוק, הם אומרים, הדבר היחיד שמצחיק כאן הוא אתה שאתה מבקש קולה עם טיפת לימון. קנה קולה רגילה ותשים בה טיפת לימון, מה אפשר להגיד לך. והוא היה מתרגז ואומר ש-לו הוא היה חי עשרים שנה קדימה מעכשיו, הוא היה כותב פוסט של זעם בפייסבוק, ועושה להם שיימינג. והם היו מסתכלים בו מוזר ואומרים "מה זה פייסבוק? מה זה שיימינג?" והוא היה אומר בכעס אתם לא יודעים כי אתם בשנות השמונים, וככה אתם גם נראים, ויוצא בזעם מהחנות ואומר ל-בן שלו הקטן שלעולם לא יקנה מהם, ותמיד יתעקש לקבל את המשקה שלו עם טיפת לימון למרות שאין בו טיפת לימון. והוא באמת שתה את המשקאות שלו עם טיפת לימון, את הוודקה ואת הצ'ייסרים וכל מה שאנשים שותים כשהם רוצים לשתות. והוא שיכר את עצמו טוב-טוב, כמו שאבא היה אומר – "עשוי", הוא עשה את עצמו ואת הבחורה שאתו עשויים טוב-טוב. ואז הוא לקח אותה לסטוץ, כי זה מה שכולם רוצים בסוף לילה, גם אם למחרת אם יקיאו את הנשמה, ירגישו שיש להם מסמרים בראש ובתוך העיניים, ולא יוכלו לחשוב מ-עבר לכאב והכבדות וכמה שהם ירגישו, מרגישים, גועל נפש ובא להם למות. זה יהיה מחר, וזה יקרה גם לו וגם לה, אבל הלילה הוא ינקנק אותה, והיא לא תוכל לסגור את הרגליים בהליכה אחרי מה שהוא יעשה לה. אז הוא הביא אותה הביתה שלו, ושתה איתה קצת בשביל לשמור על המשכיות המצב-רוח, והוא אמר שהוא הולך לשטוף פנים ולהשתין קצת, והיא אמרה שהיא תשכב קצת להירגע, והם באמת נרגעו, יותר מדי נרגעו, כשהיא נרדמה על המיטה שלו הלא מוצעת, והוא התעורר וגילה שהוא ישן על הרצפה של השירותים, מחבק את האסלה.

הוא הקיא כמו מטורף, והוא באמת הרגיש מטורף, וכנראה קרוב לוודאי שלא זיין אותה, ואין שום קונדום משומש בפח בשירותים. והוא בא אליה וניער אותה, קומי-קומי, והיא אמרה מה, מי אתה? והוא אמר אתמול, ולא יכל לדבר יותר. והיא פתאום נזכרה. לא הרבה, אבל נזכרה קצת בשביל להבין, ולקחה את התיק שלה בלי לבדוק אם לקח לה משהו, ויצאה כמו נמלטת. הוא לא לקח דבר, אבל הרגיש מרומה, היא הייתה כמוהו לבושה לגמרי. ואפילו ישנה עם הנעליים של כל הרחוב על המיטה שלו, בין הסדינים, בין המצעים.

"היית צריך ללכת לזונה," הוא אמר לעצמו בקול רם, "למה לא הלכת לזונה," רק לוזרים הולכים לזונה, עצמו ענה לו, "כן?" הוא אמר, "תראה אותך עכשיו, רק תראה אותך עכשיו!"