כבר לא אותו הילד
כשהיית קטן, כולם באו ואמרו "איזה ילד חמוד", "ממש בובון" צבטו לך בלחיים ופינקו אותך במתנות בשקל. ואז גדלת קצת למדת לספור עד עשר וכולם מחאו לך כפיים, "גאון הילד שלך" המחמאות זרמו כמו מים לאוזני אימי. היתה לה סיבה להתגאות בי.
היא היתה מדביקה את הקישקושים המכוערים מהגן על המקרר ומחייכת בהתלהבות כאילו תלתה ציור מקורי של פיקסו.
גדלת עוד קצת הבנת שלימודים זה די חרא, אמרתי די? התכוונתי ממש חרא!.
עברת יסודי, נכשל פה נכשל שם אבל היו גם כמה מאיות. הגעת לחטיבה, כבר לא השכונה הטובה שהיית גר בה, נחשפת לילדים שמוציאים סיגריה בשיעור, בהתחלה התכחשת לסקרנות הפנימית, ואז היא רק גברה. אז בשקט בלי שאף אחד ידע ניסית, אהבת והתמכרת.
כבר כיתה ט', חושב שאתה גדול.. שנה אחרונה לחטיבה.. יוצא למסיבות, גם כאלה של תיכוניסטים, שאתה לא צריך להיות שם, רואה וודקה בשפע. נגרר אחרי הבנים האחרים, 'ילדים טובים, עם סיגריות אולי קצת סמים' חשבת. אלו ששתי בנות ברגיל שלובות בזרועותיהם.
החיים שלך אש. 'ישיבה בשישי עם האחים' ככה אתה מפרסם את עצמך. מה כבר חסר? רוצה לאבד בתולים? הנה יש פה מישהי מעוניינת.
הגעת לתיכון, בגרויות והשטויות האלה לא כזה מעניין אותך. מה מעניין אותך? המחששה עם חברים. נכנסת לחובות בגלל הסיגריות, מרוב שנלחצת עישנת יותר ויותר ואז התחלת להמר וכמו בהימורים, אפשר להפסיד, אז הפסדת. שתית בלי סוף, כדי לשכוח, להתנתק מהעולם עד שאנשים יכלו להריח עליך גם מקילומטר.
גנבת קצת, מההורים שלא שמו לב אליך, אפילו מהחברים "הטובים" שלך, אותם חברים שדירדרו אותך למצב הזה. שיכנעת את עצמך שהם טחונים רצח והם לא ישימו לב שנעלם להם מאה או מאתיים שקל. אין לך אלוהים, מסטול מהתחת, בוודאי שאתה מודע לשמועות עליך ואתה גם יודע שרובן נכונות. אבל איך תצא מזה? איך תחזור להיות הילד שמתלהב ממתנות בשקל? הילד שכדי לשמוח לא צריך אלכוהול, שהשופינג שלו זה לא לקנות טבק או להכריח אנשים בני 18+ לקנות לו את הסיגריות. לחזור לארוחת שישי התמימה, עם הסלמון והגבינות.
עכשיו אתה סביב שולחן חצי שבור בשכונה של העבריינים, נרגילה על השולחן ואתם מעבירים מאחד לשני, טעם תפוח, מה שאתה הכי אוהב. לוקח שוט ועוד אחד ועוד אחד עד שהפסקת לספור. כולם מסתכלים עליך בעיניים מעריצות ואתה מרוצה.
עברו שנים, חזרת לאותו מקום עם השולחן החצי שבור, ופתאום אתה נזכר איך עשית גרפיטי על הקיר באותו ערב וכתבת "אני שיכור וכולכם על הזין שלי" זה עדיין שם. ממש ליד על השיח הקאת בגלל ששתית יותר מידי.
זה הילדות שאיחלת לעצמך? אתה שואל את עצמך שוב ושוב. חובט בראשך. למה אין לך אומץ להגיד שטעית? להאשים את ההורמונים, גיל הטיפש עשרה או משהו..
כי אתה יודע שהיה לך כיף. מאחורי ההימורים, האלכוהול, הסיגריות והסמים שקצת התנסת בהם. היית סוג של מודל לחיקוי. שלילי. אבל.. בכל זאת, אנשים היו נושאים לך מבטם. שמך היה מוכר בכל רחבי העיר.
העבר של כולם קשה.. שלך במיוחד, יצאת דפוק. לא שחסרים כאלה. לא זכית לחוות אהבה אמיתית. בשבילך זו היתה עוד חוויה מינית, עוד שוט, עוד סיגריה, עוד שאכטה.
זוכר איך היית מתעורר בלילה בוכה ומבין שאתה עושה טעות ואז במשך שעתיים עושה לעצמך שטיפות מוח על כמה שאתה מקובל וכמה שהחיים שלך פגז.
אבל האם חשבת כמה בחורות טובות איבדת? כמה נשימות צחות? כמה נזקים לכבד? לזיכרון? כמה ציונים טובים? כמה עבודות טובות? כמה רגעי גאווה חיוביים? כמה איבדת את הילד הקטן שהיית…
"טעיתי, טעיתי. אני מודה." יופי שהודת אבל כלום לא יחזיר את הילד ההוא
תגובות (1)
הכתיבה מושלמת והעבירה בי צמרמורת >,< אבל תתרחקי מהדברים האלה, שלא תגיעי למצב של ״טעיתי, טעיתי. אני מודה.״