יסמין (חלק 5)

התעוררתי לצלצול הפלאפון שלי שהתריעה שעכשיו 12 בצהריים ומספר לא מזוהה התקשר,עניתי "יסמין, אני מתקשרת כבר שעה, למה את לא עונה אני בדרך אלייך, זאת סיוון" היא ניתקה והתעוררתי לגמרי.קמתי מהמיטה והכנתי לעצמי תה, הלכתי לצחצח שיניים ויוליה עדיין לא הייתה בבית, על השולחן כשחזרתי עם התה ראיתי פתק מיוליה "אני אחזור בשתיים" חייכתי לעצמי והדלקתי מוזיקה. נקישה בדלת עצרה את מחשבותי על הזוג המוזר "היי יסמין" חיובה של סיוון פגש אותי בכניסה "היי, כנסי, למזוג לך תה?" "כן, שתיים סוכר, תודה" היא חייכה והתיישבה בשולחן במטבח. הגשתי לה את התה ודפיקה נוספת נשמעה "זה גיא, הצייר, הכניסי אותו" ניגשתי לדלת ולפני נגלה אדם שלמרבה הפלא לא עלה על גיל ה-30, כך ניראה לי לפחות, הוא חייך עלי והושיט את ידו "גיא, מצייר קרימינלים" צחקקתי ולחצתי את ידו "היי, יסמין, כנס, רוצה תה" הוא חייך "שניים סוכר תודה" הוא התיישב ליד סיוון והם החלו לדבר עלי. בזמן שהגשתי לו את התה הוא הוציא מתיק הגב שלו בלוק ציור ועיפרון, "אני מקשיב" אחרי פירוטים רבים הוא הצליח לצייר כמעט כמו תמונה את שני הפרצופים. "וואו, זה הם" הצבעתי על הציורים ועיניה של סיוון נפערו "טוב תקשיבי, יסמין, האישה היא בעלת מאפיה שלמה ברחבי הארץ והגבר הוא כנראה בעלה, הם מסתובבים יחד וכבר חודש וחצי שאנחנו מחפשים אחריהם, האישה בת עשרים ואחת והגבר בן שלושים, שמה של האישה הוא דורין והגבר הוא אבי או אביאל, אני כבר מתקשרת לבתי החולים לבדוק את זה, סיפרת לי שהם עברו את פיצוץ המטען נכון" הנהנתי, הייתי בשוק מכל המידע שהיא שפכה עלי עכשיו. היא קמה מכסאה וניגשה לחצר, היא הדליקה סיגריה והתיישבה בכיסא הנדנדה, כל כמה זמן היא סיימה שיחה אחת והתחילה אחרת. גיא שבר את הדממה "אל תהיי לחוצה, נתפוס אותם, עכשיו כשאנחנו יודעים מי אלה" הוא חייך חיוך שהקסים אותי וחייכתיע אליו חזרה "תודה על הדאגה, אני יודעת שאתה בטח אומר את זה לכל אלה שאתה מצייר.." הוא השתיק אותי "לא, לרוב אנימ מצייר משאיר את הציור ויוצא אבל את מעניינת אותי משום מה" המשפט הזה הכה בי כי הוא היה דומה כל כך למה שדור אמר, הוא ראה את החשש בעיני "לא התכוונתי להבהיל אותך, את פשוט נורא נחמדה" הוא חייך, שכעתי שוב בחיוכו וחייכתי, לפתע סיוון נכנסה נסערת "הם בבית חולים הדסה עין כרם, שלחתי לשם שני שוטרים בואי" היא דהרה לכיוון הדלת וגיא בעקבותיה "עם את רוצה אני אלך" אמר לי אחרי שיצאנו, אך משום מה רציתי שהוא ישאר איתי "אני אשמח עם תבוא, התיישבנו זה ליד זו במכונית וסיוון החלה בנסיעה, היא נסעה מהר והנופים חלופו בחלון מהר , היא פנתה פניה חדה ועפתי על גיא "סליחה" ידינו נפגשו הוא תפש אותה וקירב לשפתיו "לא נורא" לחש ונשק לי, חייכתי. חשבתי לעצמי אולי כן לתת לו סיכוי כי הוא מראה סימנים והוא דווקא נראה בסדר, לא כמו דור ההוא. הבטתי בסיוון שדהרה עם המכונית ולאחר מספר דקות הגענו כבר לבית החולים. סיוון חנתה במהירות בכניסה לבית חולים, שלפה את ארנקה מהתיק ורצה לבית חולים, רצתי אוטומטית אחריה ונכנסנו בריצה למעלית, עמד שם רופא עם פנקס ורשם משהו "איפה המחלקה של תאונות הדרכים והשברים" סיוון שאלה ולמרבה הפלא עם קול רגוע. הרופא ענה עם חיוך "קומה 3 מחלקת השברים והתאונות זה קומה 4 כניסה ג'" "תודה רבה" וסיוון הסתובבה כלפי. "יסמין, את תחכי מחוץ לחדר ואני אכנס עם גיא, הייתי נכנסת לבד אבל צריך מישהו ניטרלי שישב ויראה שאני לא עושה שום דבר מסוכן" היא צחקה ואני נלחצתי 'מזאת אומרת דבר מסוכן' חשבתי לעצמי והגענו לקומה 3 היא יצאה ראשונה ואנחנו אחריה, נאלצנו אני וגיא כמעט לרוץ בשביל להספיק אחריה ולבסוף הגענו לקבלה שהייתה בסוף המסדרון "שלום" אמרה סיוון והראתה את תג המשטרה שלה "אני מחפשת את החדר בו שוכבת דורין בכר, עם אפשר" האישה בקבלה תקתקה במהירות במחשב והדפיסה דף "חדר 49 היא עם שבר ביד ורתוקה למיטה, הנה תדפיס של הזמן בו באה וזה שהביא אותה, בהצלחה" היא חייכה וסיוון החזירה חיוך "תודה רבה על העזרה" היא הסתובבה והורתה לי לשבת בכיסאות ולהמתין, גיא נכנס יחד איתה.